|
נעלת את כל הדלתות בפניי
ואני עומדת שם יחפה, מחכה להיכנס
מתחת לגשם השוטף שחודר עד לעצמותיי
ומקשה את לבי.
אני שולחת יד לחשיכה עיניי עיוורות
חושיי מטעים בי
ואני לא מרגישה את ידך
אני אחכה לך אבל לא לתמיד...
אני אבין לבסוף
שבסביבתנו אף אחד לא ישמח
בשמחתנו אף אחד לא יאמין
את אהבתי אתה אף פעם לא תרגיש
במיטה שלנו אף פעם הסדינים לא יהיו חמים
בביתנו אף פעם לא יהיה ריח משותף
ניחוח של משפחה אמיתית, אהבה אמיתית
בדרכנו אף אחד מאתנו לא ידרוך
בגינה שלנו לא יפרחו פרחים
רק קוצים ועשבים וככל שנמשיך ללכת
ניפצע יותר ויותר בגופנו ובנפשנו
בגינה שלנו אף פעם לא יפרחו פרחים! |
|
|
דוגמא לחוק
מרפי: כשאתם
באים לתחנת
מרכזיות, הלוח
הדיגיטלי של
היעדים תמיד
יהיה אות אחרי
מה שתצטרכו.
(תרצו לירוחם,
ותראו
ירושלים).
באסה.
ביסלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.