|
אני.
עוטה ציפורניי המושחזות
על אותם מסכנים
שללא ידיעה
בדרכי באים.
אתה.
טומן מלכודות
שזורות בפרחים
סכינים בצורת
חום וחיבוקים.
כאב כלוא בכעס
מילים הופכות צלילים
אנחנו
לא קיימים.
|
|
|
ככל שאני חי
יותר זמן, אני
שם לב שאולי אני
לא האדם הכי חכם
בעולם, אחרי
הכל.
יוצר ברגע של
רצינות כואבת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.