צעיפים, ערפילים,
כחיינו.
סביב אדמה ובטון.
גביעי היין לא חדלו מלכת,
אשיות הבטון
את הנחל שבעו.
אם נחת רצית
הרי זה כאן,
אם כסף חיפשת
הרחק הוא אי שם.
אך אם אהבה
בראש חוצות תחפץ,
זנק אל הזרם ונקה עצמך.
שטופים ימינו בנחת ויזע,
אך גם הרעה
לא נטשה בקתתנו,
וליד הבמה
עת חולמים היינו,
זורמים החיים
ללא רחש הלב.

דמוית חלומות אותנו לימדת,
בעקבותייך נלך כ"היינו חולמים",
כאשר נשיגך,
נחליק את קמטייך.
כי זכה את,
רכה את,
וכחלום הרחוק.
אם נרשום על האבן
לדורות יכתב.
הנייר יעלם
והכתב ימחק.
אך ידע הלב, לדורות ילמד,
וידע היזע
לחולם ולמשורר,
כי אהבה נקרא לה.