יואל מצגר / שובה |
עידנים ציפיתי כי תשוב.
חזור,
הן מלאו שנות לכתך.
ושערי שיבה צימח,
וידיי רועדות,
אך עדיין
מחכה אני,
סאת סבלי לא תמה?
ודמותך צפונה בלבי,
כנער אזכרך
רעמה עטפה ראשך,
וחיוך בקצה שפתותיך,
ונדרת,
ונשבעת
כי תחזור,
והשבעתני כי אמונים אשמור
ואחכה.
ואני קיימתי
ושרדתי,
אך אתה אייך?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|