שלושה כחכוחים סודקים את דממת הלילה בחדר החשוך ומצטרפים
ליללות להקת התנים שקבעה לאחרונה את מושבה בשולי היישוב.
אחריהם נשמע שיעול שניסה לפלוט החוצה ללא הצלחה. מאיר המשיך
לישון למרות הרעש ודבורה קמה מהמיטה ונעמדה על הרצפה הקרה. היא
לבשה את החלוק שהיה מונח על שידת הלילה וגיששה בכפות רגליה אחר
נעלי הבית. לאחר שנעלה אותן ניגשה לחדר האמבטיה, סגרה את הדלת
ורק אז הדליקה את המנורה, קיוותה שהאור שזלג לחדר השינה מבעד
לרווח שבין הדלת לרצפה לא יעיר את בעלה הישן.
היא נעמדה מול הראי, צמצמה את עיניה מפני אורה העז של הנורה
החשופה והכניסה את האצבע הימנית שלה לפה. היא גירדה בציפורן
קצרה את הלשון. תחילה חיפשה בחלקה הקדמי של הלשון ואחר-כך דחפה
אותה עמוק יותר ומיד חשה עווית בבטנה כאילו עומדת להקיא.
כשמצאה את שחיפשה הכניסה גם את אגודלה לפיה ובתנועת מלקחיים
שלפה את השערה ונפטרה באחת מתחושת החספוס שהעירה אותה משנתה.
היא פתחה בשקט את הברז כדי לשטוף את השערה מידה אולם זו נלכדה
בין הציפורן לבשר האצבע ודבורה נאלצה למשוך את השערה באצבעות
ידה השניה. וכך, כשמבטה ממוקד בשערה שנמתחה בין שתי ידיה
כמיתר, נזכרה במה שהתרחש בינה לבין מאיר שלוש שעות קודם לכן.
השערה היא שערת זקנו של מאיר שפלשה לפיה בלהט הנשיקה החודשית,
שנהג מאיר לנשקה בלילה שבו היטהרה מטומאת נידתה. דבורה לא אהבה
את התאוותנות שבה נישק אותה, מכניס את לשונו לפיה, כמעט עד
גרונה, ומסובב אותה בתוכו כאילו מחפש אבידה יקרת ערך, תוך שהוא
מגיר לתוך פיה רוק שתמיד עמד בו טעמו של דג מלוח.
למרות שלא נהנתה מהנשיקה, היא מעולם לא התלוננה. גם כשחשבה על
יחסי המין שלהם, לעיתים רחוקות, לא ראתה אפשרות לדבר איתו על
כך. הרגלים בני עשרים ושלוש שנים קשה מאוד לשנות כי, בדומה לעץ
שגדל עקום, ניסיונות שינוי טומנים בחובם גם סכנה של שבר הרסני.
ועל אף שיכלה לפרק את הקשר בשל עקרותו של מאיר בחרה להישאר
איתו.
היא שטפה את השערה מידיה ועקבה בעיניה אחרי מאמציה של זו
להיצמד לדופן הכיור ואת כניעתה לזרם המים שסחף אותה במעגלים
לעבר צינור הביוב. בשל חששה של דבורה שהשערה תיתקע בפתח הצינור
ותגרום, יחד עם שערות נוספות שכבר עומדות שם וחדשות שיצטרפו
אליה בעתיד, לסתימה, היא השאירה את הברז פתוח.  דבורה התכופפה
ופתחה את דלת הארון שמתחת לכיור והוציאה משם בקבוק עם נוזל
לשטיפת פה. היא פתחה את הבקבוק ומזגה מהנוזל שבתוכו למכסה,
היטתה את ראשה לאחור ושפכה את הנוזל לפיה נהנית מטעם המנטה
שהחליף את טעמם של הדג המלוח ושנת הלילה. לאחר שגרגרה מעט,
ירקה את הנוזל לכיור, שטפה את הכיור משאריותיו הירוקות וסגרה
את הברז.  
דבורה כיבתה את האור בחדר האמבטיה, פתחה את הדלת בזהירות וחזרה
למיטה. היא נשכבה והתכסתה בשמיכה הגדולה שבה התכסו בימים בהם
היו מיטותיהם מחוברות זו לזו. היא שכבה בעיניים פקוחות כשגבה
מופנה לגבו של מאיר. ספרותיו הזרחניות של השעון המעורר שעל
השידה הראו שתיים ארבעים ושלוש ודבורה חשבה שכדאי שתירדם כי
בעוד שלוש שעות היא צריכה לקום ולהתארגן לקראת יום העבודה בבית
הספר. למרות שהיתה אמורה להיכנס לכיתתה רק בשעה השניה, הרי
שעמדה לצאת מהבית, כבכל יום, בשעה שש וחצי בבוקר יחד עם מאיר
שהיה המנהל האדמיניסטרטיבי של הישיבה התיכונית בה עבדו שניהם,
ושהייתה מרוחקת שעת נסיעה מהיישוב בו התגוררו.
דבורה שפשפה את כפות רגליה זו בזו כדי לחמם אותן ועצמה את
עיניה. אחרי דקות ארוכות שלא הביאו עימן את השינה שלה ייחלה
היא הסתובבה ונשכבה כשפניה מול עורפו של מאיר. כשהתהפכה שוב על
מקומה ראתה שהשעה כבר שלוש ושלושים. היא קמה ויצאה יחפה
מהחדר.
דבורה סגרה את דלת חדר השינה וניגשה למטבח. היא הדליקה את האור
הקטן, ששימש כתאורת לילה בשבתות, למקרה שמי מהם יתעורר ויזדקק
למטבח, והעמידה מים בקומקום החשמלי.  כשהתחתנו ועברו לגור
בביתם החדש, ביקש מאיר מהקבלן שיסדר תאורה במטבח ובחדר השינה
השני, שכיום שימש אותם כחדר עבודה משותף, שלא תכבה עם שעון
השבת, ותאפשר להם להכין אוכל או להחליף את חיתוליו של התינוק
שקיוו ללדת בקרוב.
היא הוציאה מהארון קופסת פלסטיק שבתוכה היו העוגיות, שקיבלה
מגיסתה ניצה ליום הולדתה הארבעים וחמש. היא הניחה שתיים מהן
בצלוחית זכוכית וכשהמים רתחו מזגה לעצמה קפה. היא התיישבה ליד
שולחן האוכל הקטן ולגמה מהמשקה החם. למרות שתמיד אהבה את טעמן
של עוגיות התמרים של ניצה, שהיתה בשלנית מעולה, היא לא נהנתה
מהן הפעם. הן נטעמו בפיה מרות וקשות.
דבורה חשבה שאם כבר ערה היא יכולה לסיים את קריאת  את  המאמר
"יפתח ובתו - אהבת האל מול אהבת האדם", אותו התכוונה ללמד ביום
שעמד בפתח. היא קמה ממושבה והלכה לחדר העבודה. דבורה התיישבה
בכורסא, ולאחר שהדליקה את התנור הקטן המשיכה לקרוא את המאמר.
על-אף שלימדה את הסיפור פעמים רבות בשנות עבודתה, הפעם מצאה
עצמה נרגזת במיוחד. בעיני רוחה ראתה את יפתח חוזר כמנצח מהקרב,
ומגלה כי קיום הנדר, שפלט מפיו בלהט היציאה לקרב, משמעותו
הוצאתה להורג של בתו. פתאום היא חשבה שהבחירה בין האל לאדם
אינה כה ברורה. יומיים קודם היתה בהפגנה מול בית ראש הממשלה
במחאה על החלטתו לפנות את המאחז שהקימו תושבי היישוב על אחת
מהגבעות הסמוכות. בחורה צעירה ויפה בחולצת בטן ועם כתובת קעקע
על זרועה הימנית צעקה לעברה "את מוכנה להקריב את הילדים שלך
בשביל חתיכת אדמה". בהפגנה הרגישה עלבון גם מפני שנראתה לה
שטחית ונטולת שורשים לאומיים וגם מפני שהזכירה לה את עקרותה,
אבל עכשיו חשבה שאולי יש משהו בדבריה. וחשבה שאולי היא מקריבה
עוד דברים בשם אידאולוגיה. ואולי בכלל כולנו יפתח באופן שאנחנו
לא ערים לו. המחשבה הזו הטרידה את מנוחתה והיא הפסיקה לקרוא
והניחה את המאמר על שולחן הכתיבה.
לפנות ערב, באוטובוס מרופא השיניים למקווה, האזינה לשיחה
שניהלו שני נערים שישבו על הספסל שלפניה. הם היו כבני שש עשרה
וממקום מושבה היא הבחינה בעגילים הרבים שענדו לאוזניהם. הם
דיברו בקול רם, משל היו לבדם באוטובוס, או אולי כדי למשוך
תשומת לב, על ההבדל בין 'טוסיק' ל'תחת'. דבורה הסיקה שהם
מדברים על הישבן הנשי. למרות שבחיי היומיום היא נרתעה מעיסוק
כה מפורש באיברים מוצנעים, מצאה עצמה הפעם מקשיבה בסקרנות. הם
התווכחו ביניהם האם יש הבדל במשמעות של המילים. אחד אמר
שכשאומרים 'טוסיק' מתכוונים להחמיא ו'תחת' כשמתכוונים ללעוג או
להעליב. חברו טען שאם לבחורה יש ישבן יפה אז היא תקבל את שתי
המילים כמחמאה ואם לא, הוסיף וצחק בקול, שום מילה לא תעזור.
"אם ככה" אמר הראשון אז בטח לא יפריע לך אם נסכם בזה ש "לאחותי
יש טוסיק ולאחותך יש תחת!" חברו משך באוזנו והם צחקו בחדוות
נעורים פרועה.
עיסוי לישבן, חשבה דבורה כשנזכרה בשיחת הנערים. אל תחמיצי!
הכריזה הכתבה בעיתון. דבורה קמה מהכורסא והוציאה מהתיק שלה את
עיתון הנשים שלקחה מרופא השיניים. היתה שם כתבה על התמודדות של
בני נוער עם גירושי הוריהם, והיא ביקשה רשות מהרופא לקחת את
החוברת כי רצתה לקיים שיחה בנושא בכיתתה. הוא כמובן הסכים. אבל
בעצם היא לא אמרה לו את כל האמת. על שער המגזין, לצד תמונה של
אישה השוכבת על מיטת עיסוי כשמסביבה נרות דולקים, זרחה הכותרת
"50 הדברים שכל אישה חייבת לעשות לפחות פעם בחיים". מתוך הרגשה
של בוז לריקנות החילונית, דבורה פתחה את הגיליון בעמוד שאליו
הפנתה הכותרת. בויכוח שהתקיים בינה לבין העולם החילוני היא
בקשה להוכיח שלא יהיה כתוב שם "ילד". חילוניים חושבים רק על
עצמם, טענה דבורה. והיא צדקה. ילד לא הופיע שם. אבל היו שם
דברים אחרים כמו לעשות פדיקור צרפתי, לצאת עם שני בחורים
במקביל, לקבל מסאג' בכפות הרגליים ובישבן ועוד דברים, חמישים
בסך הכל, שעסקו כולם, בעיני דבורה, במימוש יצרים, תאוות
ועינוגי גוף.
בקריאה ראשונה של הרשימה הרגישה דבורה שניצחה בויכוח. לא היתה
שם המלצה ללדת וממצא זה הוכיח את טענתה אודות רדידותה של
החילוניות. אבל, מבלי שתבין למה ובניגוד להרגלה, מצאה עצמה
חוזרת וקוראת את הרשימה שוב ומגלה כי, מעולם, לא עשתה ולו אחד
מהדברים שצוינו ברשימה. הגילוי הכאיב לה והטריד אותה בשעה
שהמתינה לטיפול השורש. רק רעש המקדחה בפיה סילק את המחשבות
המטרידות.
עכשיו היא חזרה וקראה את הרשימה. היו שם דברים שכבר לא יכולה
היתה לעשות כמו לנהל מערכת יחסים כפולה עם שני גברים, דברים
שלא רצתה לעשות כמו לשחות עם דולפינים ודברים שמאיר לא היה
מקבל כלל וכלל כמו נסיעה לסוף שבוע במלון לבדה. דבורה הרגישה
לפתע כי הנשיות שלה עומדת למבחן. אם לא תעשה, ועכשיו, משהו
מהרשימה, יהיה זה הוכחה לכישלונה כאישה.
לבסוף החליטה דבורה לעשות אמבטיה לאור נרות. לא היו לה בבית
נרות רומנטיים כמו שהיו בתמונה בעיתון, אבל היא הלכה למטבח
והוציאה מהמגירה התחתונה חבילת נרות חנוכה שנשארה מהחג האחרון.
היא לקחה קופסת גפרורים ונכנסה לחדר השינה שלה ושל מאיר שהמשיך
לישון. אינו ער לדרמה המתחוללת מטרים ספורים ממנו.
דבורה פתחה בעדינות את דלת חדר האמבטיה ולאחר שסגרה אותה היא
הדליקה נר אחר ואז הוציאה מגבת גדולה והניחה אותה על רצפת
האמבטיה כדי למנוע מהאור לחלחל לחדר השינה. היא סגרה את פתח
האמבטיה בפקק, שפכה את כל הסבון הנוזלי שנשאר במיכל לתוך
האמבטיה, ופתחה את הברז. מראה הקצף שנוצר העביר בה שמחה. לאחר
מכן היא פיזרה את כל הנרות, ארבעים וארבעה נרות, בחדר האמבטיה
והדליקה אותם. המראה המרהיב הזכיר לה כנסיה שהיתה בה פעם,
כשהיתה צעירה ועדיין לא הקפידה על כל ההלכות.
כשסיימה להדליק את הנרות המים כבר מילאו את האמבטיה. דבורה
סגרה את הברז, התפשטה מבגדיה ונכנסה למים. מגעם היה נעים ועוטף
ודבורה הרגישה איך חומם מפרק את גושי הטורדנות שבתוכה ומסיע
אותם ממנה והלאה. 'כמו ריסוק אבני כליה' חשבה. וכך, כשהנרות
מסביבה דולקים והקצף מכסה את  ירכיה, שדיה ובטנה, עצמה עיניה
ונרדמה.