משם החייתני, הקמתני מעפר
ואני בגפי, ליבי סחרחר
כילד תועה, אל האור מגשש
חבול ופצוע, להמשיך חושש
עת נשמת חיים באפי נתת
בכל יום ובוקר עיניי פקחת
עודני כאן וממך מבקשת
לחוש בך שם, בכל רוח לוחשת
לראות מציאותך אף בדבר דומם
בכל סלע או פרח שאת רוחי מרומם
כעושת רצונך אעמוד כאן ניצבת
אבקש אמונה ושמחה מלבבת
הן רחום אתה, רופא כל מכאוב
כל מקרה הוא ממך לרע ולטוב
ולמען כל נפש ישראל אחר שמך תעקוב
אנא הראינו דרכך, כיצד לאהוב.
ובימים בהם שבטך לא יחלוף
עוד אייחל לעת ישועתך תעטוף
ואף ימי שברון באמתחת נעוריי
לשמך עוד אוסיף לכתוב את שיריי.
נכתב בסדנת כתיבה בסמינריון הכנה לש"ל ע"פ תהלים ל"ח, י"א. |
