|
הלוואי והיית רואה אותי
איך אני בוכה בלי הפסקה
העיניים שלי כבר שורפות
והגרון שלי כבר צורב
וכלום לא יכול להרפות כזה כאב
איך העזת בכלל להפוך את הכל?!
להפוך אותי לזונה, בדיוק כמוה!
שאני בכלל לא מתקרבת אליה,
או יותר נכון היא אלי
איך העזת לגרום לי להרגיש כל כך מלוכלכת?
כל כך מבוזבזת...
הלוואי שרק פעם אחת, מכל הפעמים
רק פעם אחת היית מרגיש מה שאני מרגישה
רק פעם אחת היית גם אתה נפגע כמו שאני תמיד נפגעת
רק פעם אחת פשוט שותק!
לא תמיד מצדיק את עצמך
הלוואי והייתי יודעת לפני
אם הייתי יודעת...
לא הייתי נותנת לגוף המזוהם שלה לגעת בי דרכך
לא הייתי נותנת לך לנצל אותי ככה
נעלת אותי בתוך חדר שחור
נעלת ולקחת את המפתח
אבל אתה תראה,
אתה מעכשיו לא תנצח. |
|
|
הוא התחיל לצעוק
עלי שאני כמו
משפט מורכב, עם
נושאים סתמיים
ופסוקיות תכלית
שתמיד מתבלבלות
לו עם פסוקיות
סיבה, ושנמאס לו
שאני מורידה לו
נקודות על ניתוח
לא נכון.
אחרי שהתאמצתי
נורא לא לבכות
הוא אמר לי:
"רואה? זה תיאור
תוצאה" וטרק את
הדלת.
מתוך: "נשיקה
צרפתית" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.