עוד לא הפציע אור ראשון, ודמעותייך, הן זולגות
אינך יכולה להסתיר עוד פניך, בחושך להתכסות
אל תבכי לשווא, נשמות בכו אוקיינוס ויותר
ואולי כואב עכשיו, אך טעות היא לוותר
למה תסבי פניך, לאור ואהבה
קומי שאי עינייך לשקט ושלווה
כי לא נועדה לחומות נפשך,
חדלי ילדה מביצור לבבך,
קבלי את חיוכך שנית, ודחי עינייך הנוגות
בתום לבך ממשיכה עוד ועוד אל האושר לחכות
הוורד הוא בין החוחים, ואת הנך יודעת
אל תושיטי יד לקבלה, הושיטי יד לקחת
פתחי חלונך אל האור הראשון, כי עדיין לא מאוחר
כל כאבי האתמול, לא יכריעו את תקוות המחר.