כאן אנחנו, בתוך האגם, לשווא מחכים
בחוסר מעש בתוך האגם, והשמים עלינו נופלים
וכשהבטנו למעלה מצאנו את עצמנו נסחפים בתוך הנהר,
ורצינו לצאת, והזרם חזק,
ונהיה פתאום מאוחר
וכשעצמנו עיניים לדמיין לעצמנו איזו פיסת אדמה,
לא שמענו ולו סחף קטן, רק דממה עמוקה
חיפשתי ידייך במים, חיפשתי אותן נואשות,
שכן אותו הנהר, הפך לאוקיינוס ללא גבולות
וכשסוף סוף ראיתיך, היה רק ניצוץ שנותר מתוך נשמתך
הולך שלוב יד עם הד מעומעם שתוהה,
למה הגענו לכאן מההתחלה
אני לא זוכר אם אם אמרתי לך שאני אוהב אותך עד מאוד
אני רק יודע שהיית, נעלמת, ואינך עוד
וכל מה שרציתי זה לצלול למים הכי הכי עמוקים,
ולדמיין פיסת אדמה
והמקום הוא שונה, והזמן הוא אחר, וידי לא עזבה את שלך.