על הבמה עומדים שלושה שחקנים, שניים מהם הם פרופסורים שמרצים
באוניברסיטה והם לבושים כמו מרצים קלאסיים: עניבת פפיון, חולצה
מכופתרת למחצה ומכנסיים עם מראה של שנות ה-50. בנוסף לכך גם
המבטא שלהם הוא מבטא בריטי כבד שכמעט ומקשה על הבנת הדברים שהם
אומרים, במבט ראשון הם נראים כמו צמד קומיקאים כמו מונטי
פייטון, שנונים, מגוחכים בכוונה ובעלי מודעות עצמית גבוהה אך
במבט שני נראה שכל הופעתם היא רצינית לחלוטין ללא שום לעג
עצמי.  הם באמצע שיחה כאשר מתפרץ למקום איש צעיר שלבוש במיטב
האופנה ומדבר במיטב הסלנג העדכני אך ספרי פילוסופיה משתלשלים
מתיקו( רמז לשחקן: כדאי שיהיה פה ניגוד רציני בין מה שהדמות
משדרת לסביבה לבין מה שהיא באמת בתוכה)

תלמיד: אתם לא תקלטו מה כאילו למדתי עכשיו! ידעתם שפעם באירופה
כאילו היה משהו מזעזע ברמות שקוראים לו השואה? שישה מיליון
יהודים נהרגו! אה, רגע, רגע, לא רק יהודים! גם כושים(עור רמז
לשחקן: ספרי הפילוסופיה לעומת הגזענות של התלמיד) ומתרוממים.

מרצה 1: אכן כן.

מרצה 2: בני, השואה הייתה דבר נורא לחלוטין אך לנו, האנגלים
אין שום קשר קלוש לכך.

מרצה 1: אכן כן, סביר להניח שגם לא סחרנו באפריקאים בעבר.

תלמיד: על מה אתם מדברים?! (התלמיד רוקע ברגליו בחוזקה פעם אחת
ואח"כ משחק באצבעותיו בעצבנות) אלפי, נהההה, מיליוני יהודים
נהרגו בשואה! איך אתם יכולים להיות כל כך אדישים לזה?

מרצה 1: אנא ילדי, אין סיבה להתרעם ולהכות ברגליך, בסך הכל,
השואה הייתה דבר לא תרבותי.

מרצה 2: כן, לא תרבותי בכלל.

מרצה 1: וגם לא מנומס.

מרצה 2: אכן כן, לא מנומס בכלל.

שני המרצים ביחד: אבל כמובן שלנו האנגלים הנאורים אין שום קשר
לכך.

תלמיד: טוב, זה נכון שהאנגלים נלחמו נגד הגרמנים אב...

מרצה 2: אין שום אבל! ילד אוויל ובור! אנא, אל תתחצף למבוגרים
ממך.

מרצה 1: כן ו...ו...ו...שיהיה לך ברור שזה בכלל לא מנומס
להתחצף למבוגרים ממך!

תלמיד: כן ("זורק" למרצים מבט ציני ומתחצף) לא מנומס בכלל.