פתאום כל זכרונות ילדותי הרעים
נפתחו לפני כמו אחו באמצע יער עברי הסבוך בתור נער
לו רק יכלתי לבצע שם ברוא, אחרי כל שנות טעויות שעברו
ואז אני נזכר בכל וכביאליק זועק ושואל לקיום נעורי

זה קורה לי לפעמים שהכל מתגלה
אם זה ביער סבוך או במדבר שומם
הדמעה כמעט יורדת שהזכרון עולה

אני רואה נחל שזורם תחת האדמה
על פניה יש רק בוץ טובעני שמצנן את חומה
מקושט בפרחים צהובים מפחד עם גבעולים ירוקים מקנאה
והנה מגיעה לה דבורה ומתיישבת על אחד הפרחים
ומלקטת את צוף ילדותי

לא מצליח להבין איך זה שוב קרה
לפתע כך פתאום ביער סבוך
שוב אני מנסה לעצור את הדמעה המרה

ואז מגיע עדר עיזים
מביטות בי בתמימות נקודת מבטי הישנה
ורוח מחשבותי משחקת בעלוות העלים
הרישרושים מהדהדים בחוזקה במוחי

לא מצליח להבין איך זה שוב קרה
לפתע כך פתאום ביער סבוך
שוב אני מנסה לעצור את הדמעה המרה

מביט בהמשך המדרון, רואה איך מיי הנחל החבוי
מבצבצים החוצה ונגלים כמעיין מיי תהום
הדבורה נעמדת על ברכי ובהינף יד אני נעקץ
הדבורה מתה
אך הפרח שלוקט עדיין פורח איתן, קיומו לא קץ
עם פחד צהוב וצוף שנמצא שם כבר הרבה זמן

הכל נגמר אני כבר לא עצוב
מביט בזלזול בגזע כרות
מודע לכך שזה עוד יקרה לי שוב


בית רשאון שורה שלישית המילהלברוא
מלשון: ברוא יערות, דהיינו, לצמצם את היער, לכרות עציו וכו'