כשלא יכלה יותר לשאת נפשי
המרתי כאבה למשהו מוחשי
במזווה עמד לו דלק בקנקן
"שבור כשתצטרך"-
תמיד זה בא בדיוק בזמן
מבית קברות קם לדחייה תמים
כאחיתופל עץ - "שמור על הפנים"
נדלק האור ושום דבר עוד לא כאב
אך בגבי עשן, ואש בוערת - עקבותיו
בחדר מדרגות עומד אדם עייף, זקן
בתוך מקטורן ומקטרת מעשן.
אני נתקל בו ומייד מתחיל הוא לקטר:
"הנוער של היום, תמיד אצלם הכל בוער"
עגלת תינוק רתומה לפני אישה הרה
נגררת בטעות - קשור בעברה
רוצה את עזרתי, אני מתחיל להצטדק.
"אולי ביום אחר, היום הגב שלי דולק"
בצד הרחוב עוצר אותי קבצן
צמא לדם שלי - עדיף במזומן
אני אומר סליחה כי אין לי זמן להתפלסף
מספיק אני נותן לגב שלי להישרף.
רץ ברחובות החשוכים
ואנשים הולכים, לחיות הם מוכרחים.
הם לא רואים שאש אוכלת איש ועצמותיו
כי כל אחד מהם עסוק מדי בכאביו |
