ערב שבת, חצות
ואני בוכה,
החתולה בוכה,
ממי שמה עליי את כפותיה,
מביטה עליי.
נשבעת שעיניה לחות.
אני קמה מהמיטה,
ממי בעקבותיי.
לוקחת לעצמי כפית דבש,
לממי נותנת עוף.
אני מנסה לעצור בדמעותיי,
ממי הולכת לדלת.
רוצה לצאת?
עיניה אומרות לא בלעדייך,
מסרבת ללכת לבד.
בעל כורכי הולכת אתה,
שתינו יושבות על המדרגות,
אומרת לה,
לכי חמודה, לכי,
לא בלעדייך.
עברו דקות מספר,
בואי ממי,
נלך למיטה.
ממי שוכבת על הכרית לידי וישנה.
הכול בסדר לעת עתה.