היא נגעה בו ואמרה: זה לא שאני לא אוהבת. אז מה זה כן בדיוק?
הוא חשב לעצמו. ומה כבר יכול להיות יותר חשוב מאהבה? מסתכל על
עצמו קצת מבחוץ וחושב שבאמת הוא קצת אידיוט ואולי כדאי שיתבגר
כבר באמת. בדיוק כמו שהיא אומרת לפעמים. שאהבה אמיתית זה רק
בסרטים, או בספרים, או בחלומות. ומאיפה בכלל היא יודעת? ומי
קבע מה זו אהבה אמיתית? היא נהייתה חמוצה כבר מזמן, החיים הפכו
אותה כזאת. או שאולי היא נולדה חמוצה, חמיצות שמתגברת. ואיך
אפשר להאשים אותה? הוא אוהב אותה למרות החמיצות, ואולי בגללה.
כי זה חלק ממנה, למרות שלא תמיד זה נעים. ואם היא רק היתה
עוצרת רגע להקשיב אולי היא היתה מבינה שזו האהבה האמיתית שלו,
כמו בסרטים, אהבה שמצליחה לקבל חמיצות שכזו.

היא אמרה לו כמו בבדיחה עצובה: זה לא אתה, זו אני. ובעצם הוא
האמין לה. כי אחרי כל מה שעשה בשבילה, לא יכול להיות באמת שזה
בגללו. היא בכתה. אבל גם בזה אין חדש. והיו כל-כך הרבה דברים
שהוא רצה להגיד אבל הוא ידע שאין עם מי לדבר. עקשנית שכזו,
עקשנית וחמוצה. נעולה בתוך הקופסה שלה. לא נותנת לאף אחד
להתקרב באמת. שלוש שנים של כאילו ביחד ובעצם הוא לא יודע כלום.
וכל-כך רוצה לעזור, ואם היה אפשר לקחת את כל הגועל נפש הזה
ולהכניס לתוך הגוף שלו, ממנה. הוא היה רוצה לנקות אותה ולהשאיר
את החיוך שלה שלם, אולי אפילו להפוך אותו לצחוק. הוא כבר יסתדר
עם הלכלוך, הוא חזק הרבה יותר ממנה. אבל אי אפשר.

אהבה אמיתית. אם היא רק היתה יודעת, אם היא רק היתה לרגע חושבת
גם על משהו אחר. כמו למשל על אהבה. אז היא היתה יודעת שהוא
מוכן לקבל הכל, היא היתה אולי מצליחה להאמין שיש במציאות אהבה
כמו באגדות. ואולי לא? אהבה לא מנצחת הכל, היא אמרה לו. זה לא
מספיק. ואם לא אהבה, אז מה? ומה הוא כבר יכול להגיד שישכנע
אותה שזה אמיתי? קצת כועס עליה אפילו, וקצת מבין. וקצת לרגע
קטן מתחשק לו לצעוק עליה וללכת. אולי שתגיד תודה שבכלל לא אכפת
לו, שהוא שם. אבל לא, כי באמת היא לא אשמה. נולדה חמוצה, זה
בגנים שלה. איך אפשר להאשים מישהו על זה שהגנים שלו חמוצים?
מעניין באיזה טעם הגנים שלו. אולי בלי טעם, נוחים לסביבה, לא
משהו שדורש התייחסות מיוחדת, כמוה, אלא כאלה שמתמזגים בשלווה
עם החיים, כמוהו.

כל-כך רצה להוציא ממנה קצת חמיצות ולא הצליח. אולי באמת אם היה
נולד עם גנים מתוקים היה מצליח להעביר קצת אליה. למרות שגנים
הם גנים ולא משהו שניתן לשינוי. ופתאום הוא הבין שהיא תמיד
תהיה חמוצה, איתו ובלעדיו. ואולי דווקא בגלל זה עדיף שאיתו,
אולי כדאי שתבין, שאם כבר היא נשארת חמוצה, עדיף שלא תישאר
לבד. שיהיה מי שיספוג ממנה קצת חומץ החוצה, במקום החומץ שהיא
משאירה לה בפנים.

אבל כבר היה מאוחר מדי. קצת קשה היה לה להחזיק מעמד עם כל כך
הרבה חמיצות. גנים חמוצים מתים מהר.