הרגשתי אותך בין חדרי הלב
נמחצת כדי לא להחמיץ
כמשק כנפי עגורים
המקדים את בוא הלהקה הגדולה
חסרה אותו החלק בנשמתי
להתחבר, מתקשה
למהול עצמי באחרים
להתפשר על שפה משותפת.

הבדידות מכווצת
לנקודה דוקרת
באי השייכות
לכודה בזמן קרוש.

חשתי בך מרפרפת בשקט
רופא ומרפא
פצעיי
פצעים ישנים לא באמת מגלידים
נכונים להיפתח
כל רגע מחדש
כממטרת כאב.

רוח נעימה בערב שישי
שמים שחורים זרועי כוכבים
עפתי
[כמו אלייך]
גומעת כל אשר היית לי ברוח
בדמיון -
יש אומץ בלי גבולות
להפוך עננים לנשיקות.

לוקח רק כמה שניות לעבור ממצב למצב
ריפוי מעקפים כמה חודשים
ריפוי הלב
זה כבר סיפור אחר...

מחשבות מסתבכות
מתנגשות במוח
מטפסות זו על זו
עוקצות במקומות הכואבים
לחשוב על כל הסיכויים
ולהתייאש.

מפרש קטן של צער מפליג לעברי
להרוג את אמא
אם תוליד אותי שוב
אני אוליד לידתי
סחופה בזרמים חדשים.

יש אישור לקיומך
גם אם אינו ברור
כל דבר על ידך
מוקפד ובחור
כל אפיזודה קשורה
אי שם במצולה
לאמת אחת גדולה
דבר, הרי -
אינו מובן
מאליו.

אני הנני אישה שהנני
שותפה-יוצרת
בחוזה עכשווי עם אלוהים.

תחושת התווים
התנועה
בכל הגלגולים
זהה
שוב ילדתי געגוע עמוק
מטבל אושר בזמן קרוש
קפוא בתוך המילים המושלכות

[פעם נשאת אותן
עימך ליום ארוך
עיסית בהן
את הלב המפרפר]

אדווה קלה בתוך אגמי עיניך
האפילה
חמלה נשכחה
במשחקי חמ"ל.

השלט הפוך בצומת דרכים
'לחתונה של נורי וייטה'
החץ מופנה לשמים
בדיוק כמו אז -
כששלחת בלון לשמח
עם הוראות הפעלה
'לבקש משאלה ואחר להתיק'
אך היד לא העזה
היה בו -
משהו ממך.

נורייטה לחשת
'לא תמיד ענבים הופכים צימוקים
החיים הם רק מה, שאנו מהם עושים'