זריחה
אפריים באוך


..........

העלים מלאים ריח עובש
עלה ירח - הוא כדג מתרחץ בים
ומצלצל באזני.
ומשיכה סהרורית מתרוצצת בתוך התהום.


........
מתעורר פתאום
בין העלים שנשרו ובין עשבים פראיים,
כאילו קמתי לתחיה באמצע בית הקברות,

ושם, תחתי, כאילו בתוך הביצה
גוזל נחנק רוצה לפרוץ החוצה -

והנה רגע -

גוזל שמש פוקע את שמי השמיים
וכעשן ירוק, כשקוי, השמש זורמת
לכל הסדקים,
אך אני בודד,
ואין לי עם מי לחלוק
בפלא של הזריחה, שהיא - ארגמן ותכלת,
ורק היער, שכבר רגיל לפלאים,
עומד לידי, כתף לכתף, בין הסלעים,
כאיזה טקסט אפל ומפשט
שגשש בין הרים והנה
מצא אותי...

( אפרים באוך - יו"ר איגוד הסופרים העברים הרוסים)