ישנם ימים
שהיה מוטב להישאר במיטה,
לא לצאת כלל מהשמיכה,
אם רק הייתי יודעת
שזה מה שמצפה לי.

אלו ימים שבהם דברים נגמרים
ושום דבר טוב לא מתחיל.
הכול נובל, נופל,
מכל המדרגות, מכל הכיוונים.
נכנס לי ישר לתוך הבטן
בעוד אני נעמדת, מנסה לבלום,
מנסה להאט את הצניחה הזו,
אבל לא, זה לא עוצר.
כנראה שמישהו
מחזיק בתוכניות אחרות עבורי.
מישהו תכנן לי את היום הזה ללא חנינה,
ללא גרסאות נוספות.
כל מה שהשקעתי בו
יורד לטמיון.
ביחד עם כל ההקרבות שעשיתי,
עם כל הניסיונות שלי לתקן.
ואני עומדת מול קירות,
דופקת בהם חזק את הראש,
יודעת שהגיע היום הזה
בו עליי לשלם את המחיר.

ולבסוף אני מבינה
שלא ניתן לעשות עוד דבר.
יושבת ובוכה כמו ילדה קטנה,
כועסת כל כך, מתחרטת.
מטיחה בעצמי תוך חריקת שיניים,

הייתי יכולה לעשות את זה טוב יותר.
טוב יותר.