וזה היה המשפט האחרון ששמעתי מקולך. "אני אתקשר אלייך אחרי
המקלחת".
אולי נגמרו המים החמים בכל מדינת ישראל, והיית צריך לחפור
בורות כל כך עמוקים כדי למצוא מעיין חמים נוסף עבורך, שיחליף
אותי, חפרת ימים שלמים... לפחות שבוע ימים שבו המתנתי שתמצא את
המים ותחזור...
אולי נגמר השמפו. מצאת עצמך רוחץ במקלחת שהיא אינה אמיתית, שכן
כל הלכלוך הדביק ממאן לרדת ללא הסבון. ואולי דווקא נהפוך הוא,
מצאת את השמפו האולטימטיבי, זה שמסיר את שכבות הלכלוך בקלות,
במחי יד, ולך זה לקח בדיוק שנייה. ואז נסעת לחלוק את המצאתך
בצרפת, הארץ שכל כך אהובה עליך, לבצע מהפכה בארץ הרומנטית
ביותר שאנשיה נחשבים ללא נקיים. כמו שעשית מהפכה בעולמי
שלי...
אולי המקלחת עצמה עברה בהצלחה יתרה, אך נגמרו המגבות... והיית
צריך לחכות ימים שלמים, שעות על גבי שעות, שכל טיפות המים
יתייבשו, שכל השאריות ממני ייעלמו כלא היו. לאט לאט יאבדו
מזוהרן ומייחודן... וכל טיפת מים שנעלמה מגופך צצה בעיניי.
ובלי ספקולציות נוספות, אני פשוט מקווה שמצאת את המקלחת שרצית,
שאתה נקי ורענן כעת ושום לכלוך קומפקטי נסתר לא מצוי מתחת
לציפורניך... ושלוותך חזרה אליך.
אני פה עדיין מחכה...
|