שבוע ארוך
השבוע הארוך ביותר שאני יכולה לזכור.
דקה אורבת לדקה,
השעות נמשכות,
לילות כמעט ללא שינה,
הרגשה של כבדות
בוקר שמתמהמה...

הירח שם למעלה אינו מגלה
מסתיר את מה שהוא כבר יודע.

אולי אני בת מזל,
אולי הציפייה הזו מבורכת
אולי היא תלבה את האהבה הזו,
אולי היא לא.

מקשיבה לרוח הנושבת פה בחדר.
מקשיבה לה,
הקשבתי לו,
הקשבתי גם לך.
מצפה עוד מהרוח שתביא ממך אליי.

אם רק אוכל להכיל את השקט הזה גם הפעם
בין לבין אני יודעת,
אתה שוב תחזור.
ואני אוהב אותך מכל הסיבות הראויות
ובדרכים הנכונות.

אבל בינתיים
דקה אורבת לדקה.
השעות נמשכות.
הרגשה כבדה,
כואבת,
עמוק עמוק בלב.

אני
בתחפושת של צחוק של חיוך ושל שלווה.
ואתה
עוד מתמהמה...