יום שישי כל כך מוקדם, כך באמצע החלום,
נשלחו אלי קרניים מעבר החלון,
נורא מרגיז, הרי זה קרה כבר בעבר,
שבגלל קרני השמש, חלום ממש יפה נגמר,
קמתי בלית ברירה אל הארון,
כבר נמאס לי, אי אפשר כך להמשיך,
צריך לחשוב על פתרון,
כמובן! איך לא חשבתי על כך קודם, אקנה וילון!

תל אביב, אני לבד,
חיפשתי סוג של בד,
הסתובבתי והשוויתי בין כל הדוכנים,
ולבסוף גן כן קניתי, אחד כזה מדהים,
"איך אני שמחה, ואיזה יום יפה,
מגיע לי לשבת לקפה ומאפה",
שתיתי ואכלתי ושלמתי למלצר,
והחלטתי לזוז כבר, "יום שישי זה יום קצר".

בדרכי ראיתי התקהלות של אנשים,
מתמקחים ומתווכחים אך בכל זאת מחייכים,
התבוננתי מרחוק, לא עמדתי בפיתוי,
והלכתי לי לבדוק מה אחרי האנשים חבוי,

לאחר שהתקרבתי מיד הבנתי על מה החיוכים,
אחרי האנשים היו גורי כלבים - קטנים, אך מבטיחים.
חשבתי לעצמי שזהו רעיון לא רע,
שאקח אחד מהם להיות לי לחברה.
ודאי אתם מבינים כמה קשה היה לבחור,
בין חמוד לבן, חמודה חומה, או חמוד שהוא שחור...
יותר משעתיים, כבר הלכו לי הרגליים,
זה היה כל כך קשה,
אז החלטתי שאן-דן-דינו אעשה,
פתחתי את עיני לגלות מי יצא בגורל,
הצבעתי על סל יוצא מן הכלל,
ואת זאת אני לא אומרת סתם -
בסל ישב לו, גור היפופוטם.
טוב, חשבתי, הרי איני רוצה להעליב,
וגור היפופוטם דווקא יכול להיות מגניב.
הרמתי את הגור בשתי הזרועות,
ומיד התוודיתי - זה היצור החמוד ביותר עלי אדמות.

ישבתי וחשבתי על שם ראוי,
ובחרתי לו אחד, אולי קצת צפוי,
הרי במילא כאשר יבקרו אנשים פה,
יסתכלו על הגור ויגידו לו "היפו",

ומאז אני והיפו חברים הכי טובים,
אחרי שצופים בטלוויזיה, במים נרטבים,
וישנים עד מאוחר, האין זה ברור?
הרי כך התחיל בכלל כל הסיפור.