לירון דניאלי / מבט עצוב |
היא לא ענתה, רק הסתכלה בי במבט עצוב.
הבטתי בה. בחנתי, לא כלום.
היא שתקה, רק הסתכלה בי במבט עצוב.
חיכיתי וחיכיתי. אך היא לא דיברה.
היא עמדה שם, רק הסתכלה בי במבט עצוב.
צעקתי. צרחתי. מי את?
פתאום מבטה השתנה, מעצב לכעס ובחזרה.
תצאי מפה, אמרתי לה. צאי מפה עכשיו.
היא עצרה, רק הסתכלה בי במבט עצוב.
ואז החלטתי שזה הספיק לי. ויצאתי מחדר השירותים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|