אפי כהן / מונוטוניות |
יש לי כל כך הרבה מה להגיד
רק אין מי שיקשיב.
פוחדת לבד באור קלוש של בוקר סגריר
דיברתי הרבה, אולי יותר מדי.
ימים יגידו אם טעיתי,
אם צדקתי,
או אם בכלל זה שווה את המחשבה.
עוד שורה מתמלאת לה,
עוד שורה עצובה שלעולם לא תיקרא.
אותיות על מילים ומשפטים על דפים
המוח לא מפסיק לחשוב
מה אסור ומה מותר
מה כדאי ועל מה אפשר לוותר.
לישון, להתעורר, לקום ושוב אותה שיגרה.
זה לא השעמום זה המונוטוניות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|