אתמול כתבתי שיר שהמלים הראשונות בו
נולדו מתוך כאב שהסתנן לבת-צחוקי
וכמו היה זה אות להתחלת קרצוף
להצגת "אני נקי"
בעצם
מה לי אות כשכתם מתנוסס על מצח
שיוויתי לנגדי רק הבלים
לשון שפופה ופה צח
אתמול מחקתי שיר שגם אם אתאמץ
לא אזכור שורה ודאי שלא אזכור שום בית
לא באתי לתרץ
יודע שמול ביתי בזעף-המתנה מקנן לו עיט
אולי עליו כתבתי אולי על בת זוגו
זוכר שאצבעי ליקטה ברעד אותיות נוגות
משום שאם עליו כתבתי
סביר שהתחמקתי להציג את עולמי
לכן קורא יקר אליך שבתי
לפרוש את יגוני