מישל דיוויד / מעכשיו |
נשב על שפת תהום
נביט חרש בחלל
וכל האיך ומה פתאום
ומתי ואם בכלל
לא יצליחו למלא
לא יעזו להרגיש
לא יטיבו לבטא
רק ישתדלו להחריש
וכל השקט שמקיף אותי
וכל הקור המנוכר
הבנה שמחלחלת
הוא יהיה כאן גם מחר
וגם ביום שאחריו
הוא איתי עכשיו
ביום שבו היא נגמרה
העולם עצר מלכת
ועיני הן נעצרו
והביטו בשלכת
של אלפי הרגעים
שהרכיבו לי חיים
שהשכיחו את הקור
שנמצא באנשים
וכל השקט שמקיף אותי
וכל הקור המנוכר
ההבנה היא מחלחלת
הוא יהיה כאן גם מחר
וגם ביום שאחריו
הוא איתי עכשיו
איתי מעכשיו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|