זה עוד רגע כזה בחיים
אני הולך על קרקע לא יציבה

אני לא אוהב את ההרגשה הזאת
ללכת קדימה, בלי אפשרות לסטות לצדדים

אני מפחד, ואני חושש. וכל רגע נראה לי כאילו אני ממשיך בנתיב
אבוד.
וככל שאני ממשיך בנתיב הזה אני מרגיש איך כל רגע כזה שעובר הוא
רגע שבו יכולתי לעשות משהו אחר, חשוב יותר, טוב יותר. אני
מרגיש שאני מפסיד.

ואת.
אז את בחרת למחוק אותי מחייך. הרגשתי את זה נאמר. לא בהרבה
מילים, אבל אותך - לפעמים אני לא זקוק להרבה מילים כדי לקרוא.
אפילו שכחת את יום ההולדת שלי. עכשיו זה לא קורה. אני לא זוכר
פעם אחת ששכחת את יום ההולדת שלי ככה. אז הולכת, בלי להסתכל
אחורה. קשה לך להגיד אחרת. ואם אני אתקשר, אז תגידי שאני חשוב.
ואולי אני כן. אבל אני מבין. את חותכת, את הולכת. זה הדבר
הנכון לעשות.