[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פ. מיכל
/
הים באכזריותו וברחמיו

היינו רק הים הירח ואני,
ולא היה צריך יותר מזה.
רק מליחות הגלים על הקרסוליים שלי
והשתקפות הירח על החול הרטוב.

ידעתי שחוץ מזה אין כלום,
רק אני פה, משוחררת,
עם האמונה שאני יכולה לאהוב ולהיות נאהבת,
עם האמונה שזה בסדר גם אם זה יבוא אחר -כך,
לא חייב עכשיו.

הים באכזריותו וברחמיו מוחק עקבות,
משאיר הכל טהור, נקי,
חף מהעבר.
משכתב נשכחות.

מספיק, כמה שזה היה לי מספיק,
כל דבר נוסף היה מיותר.
לא צריכה את עיני הזכוכית שלו, שלך, שלהם.
כלום.

מטרת המסע שלי אולי חצובה בסלע,
אבל העקבות נמחקו.
כמה נפלא ונורא זה.
זה בכלל לא היה זמן המתנה!
לראשונה - נהניתי מהדרך...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאני הייתי
אינסטלטור
של מפורסמים,
אף פעם לא ברח
לי
החריץ של התחת
מהמכנסיים.

אני, הייתה לי
גאווה מקצועית.
עכשיו אין.


יעקב פופק מתרפק
על העבר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/8/07 0:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פ. מיכל

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה