כשברוך פתח את עיניו הוא התקשה לראות בגלל אלומת אור חזקה
שסנוורה אותו.
"איפה אני?" הוא שאל, לא ידע אם יש מישהו שבאמת שומע את
שאלתו.
"מה זאת אומרת? אתה פה." ענה לו בחור מגודל שעמד לידו.
לאט לאט ברוך קם על רגליו והסתכל סביבו, ראה בחור שמנמן עם
זיפים בוהה בו.
"מי אתה?" שאל ברוך
"אני קופידון." ענה לו המגודל.
"קופידון, יענו המלאך הזה שיורה חיצים?"
"כן,זה אני."
"מה אתה עושה פה, איפה אני?"
"אני פה בתורנות בשער קבלה, צריך לברך את כל המגיעים החדשים,
אגב, ברוך הבא לגן עדן."
"מה פתאום גן עדן, ממתי אני מת?"
"אתמול בלילה, שניסית לעזור לחתול המתוק ההוא שנתקע על העץ,
באה משאית דרסה אותך גבר."
"וואלה... טוב... אם אתה אומר... תגיד קופידון לא אמור להיות
צעיר וחמוד כזה."
"יאללה שלכם אתם אנשים, פעם אחת ראיתם אותי, הייתי אז תינוק
בחיתולים, ומאז כולם חושבים שאני גם נשאר ככה, לא גדל!"
קופידון תקע גרפס בקולי קולות וחייך.
"לבריאות."
"תודה, תאמין לי אל תיקח אף פעם שום דבר מבתולות קדושות, רק רע
זה יעשה לך, לא רק שעברו חיים שלמים מבלי לספק גבר אחד, גם שהן
מתות הן ממשיכות להתעלל בנו... גם כן אלה."
"אז מה עושים פה בגן עדן, מה יש פה?"
"כל מה שתרצה גבר."
"נחמד... חשבתי על דברים כמו אהבה, אושר... אתה יודע, כל
הדברים שרדפתי אחריהם כל החיים."
"אוי... אתה אחד מאלה, זאת כנראה תקלה, חכה רגע אני אעשה פה
בירור..."
"מה תקלה, מה קרה?"
"הדברים האלה שדיברת עליהם, אהבה וכאלה... לא באמת קיימים פה,
הם די שייכים לשם למטה." קופידון הצביע כלפי מטה.
"מה הכוונה למטה, גיהנום?"
"בדיוק גבר, לשם."
"אני לא מבין, איך זה יכול להיות, איך זה שאין בגן עדן אהבה?"
"אתה מבין, זאת תרמית, אהבה ואושר וכל יתר הרגשות האציליים
האלו לא באמת קיימים, זה היה איזה טריק של לוציפר שם למטה,
מעין בדיחה."
"מה? אבל איך זה יכול להיות? אז מה עם כל שאר יתר בני האדם?"
"אה... זאת שאלה טובה! באיזה שלב בחיים בני אדם או חושבים שהם
מצאו אהבה או שהם מתייאשים מלחפש, אבל בסופו של דבר הם מתחילים
את לחשוב רק על כסף."
"ותן לי לנחש... כל מה שקשור לכסף ולעושר, נמצא פה למעלה?"
"בדיוק, לפה מגיעים כל האנשים שלא באמת רוצים דברים קשים, הם
רק רוצים כסף והרבה ממנו ולהרגיש את הכוח של הכסף, ומזה יש לנו
לתת להם בשפע."
"אז מה עושים עם האנשים שעדיין רוצים, גם אחרי המוות, אהבה?"
"טוב... זאת בדיוק התקלה... לדעתי שיבצו אותך לא נכון... אבל
צריך עוד לבדוק את זה."
"ולמטה יש את זה, כלומר באמת קיימת אהבה?"
"לא, יא דגנרט, אמרתי לך: זאת תרמית של לוציפר, אבל במקום זה
הוא מצא תחליף לאנשים כמוך..."
"ומה התחליף?"
"טוב, זה ישמע לך קצת מוזר, אבל שם למטה יש דוכן סביח בדיוק
כמו זה של עובד מגבעתיים והמון מכשירי PS2  שכולם רק עם משחק
אחד בתוכם."
"תן לי לנחש, PRO EVOLUTION?"
"בדיוק."
"וזה מה שהם עושים שם כל היום, משחקים PS2 ואוכלים סביח?"
"כן, מסתבר שזה הדבר שהכי מדמה תחושת אושר ואהבה, תתפלא כמה
האנשים שם למטה מרוצים מזה."
"אתה לא באמת רציני, נכון, אתה צוחק איתי, סביח של עובד
ומשחקים, זה הכי טוב שיש ליקום להציע לי?"
"טוב... אני חייב להיות כנה איתך, זה לא בדיוק כמו של עובד
מגבעתיים... זה קצת פחות טוב, מתקרב אבל עוד לא שם, הם עדיין
עובדים שם על המתכון..."
"מה?! לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות שזה הכי טוב שיש לכם
להציע לבן אדם, וזה עוד בגיהינום!"
"למה אתה בוכה נשמה, פה לא תהיה שמח, פה מדברים כל היום על
ניירות ערך ועל הבורסה, אתה לא באמת תהנה כאן."
"יש אולי מצב שתחזירו אותי פשוט לכדור הארץ?"
"מה אתה סתום, למה לך לחזור לשם? יותר מסריח שם מגיהינום."
"לא יודע, היו לי שם חברים, אתה יודע, הייתה לי אחלה עבודה...
לא היה כל כך רע."
"אתם בני אדם לפעמים כאלה סתומים... אין לך  מה לחזור לשם
חביבי, תאמין לי, עדיף כבר תרד למטה, שם יהיה לך טוב."
"אתה בטוח בזה? ואם אני אתחרט?"
"אם תתחרט אז יחזירו אותך לפה, אבל כדאי לך לחזור הנה מהר,
שבוע הבא יהיה פה שמח... יש שבוע מסחר בשטרות ומטבעות, כל המי
והמה יהיו פה."
"עזוב, פשוט עזוב, נראה לי באמת עדיף כבר שם למטה."
"אמרתי לך את זה... לא רצית להקשיב לי, עכשיו שמע לי ופשוט רד,
יהיה לך שם טוב, אני בטוח."
"טוב, אם אתה אומר, בכל מקרה תודה על הכל..."
"אין בעיה חביבי, שאתה יורד שם למטה, עשה טובה תמסור ד"ש
ליוחנן."
"איזה יוחנן?"
"מה זאת אומרת איזה?  יוחנן נו... ההוא שמטביל."
"יוחנן המטביל? מה הוא עושה שם למטה?"
"לפני כמה שנים היה איזה סיפור איתו, רימה בפוקר אז שלחו אותו
שם למטה בתור עונש..."
"אה, הבנתי... אני אזכור... טוב אני זז, תודה על הכל שוב
פעם."
"אין בעיה נשמה."
וכך הלך לו ברוך באושר לכיוון המעלית שהורידה אותו לגיהינום,
שם חיכה לו אושר כפי שלא ידע בכל ימי חייו.