|
שומע ומקשיב לרחש הדממה
מקשיב ומאזין ליללת הדומיה
יודע שקרב, יודע שזה בא
מבין שנגמרה מועקת הציפייה.
כותב את השורות
אומר את האמרות
שומע השמועות
ובוכה את הדמעות.
הוא יודע שקרב
יודע שזה בא
יודע שהגיעה שעת הפרידה.
הפחד לא נמנע
הכעס לא הולך
העצב רק גובר
והבכי לא דועך.
הפרידה היא כה קשה, אין מה להגיד
מה שלא תעשה
בטעות או במזיד
לא יקח את הכאב
שכל היום אותי מרעיד. |
|
|
אם לא היה
תיסכול היו
חייבים להמציא
אותו, מה היינו
עושים בלי
תיסכול וקרטיב
מישמיש ולהזיע
בחורף, טלוויזיה
חינוכית, מרוץ
הביקעה, אידס
והעוזר של
היטלר... האמת
היא שהיטלר זה
רעיון של סבתא
שלי אבל החוזים
נשרפו בליל
הבדולח כך שאי
אפשר להוכיח
כלום.
מאיר רוזוביץ
בביקור במחנה
פליטות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.