ואם ארוץ במהירות האור
מרגעי עבר קסומים
אל תוך הווה שלא אכיר,
מה אעשה כשאגיע לקצה הצוק?
אולי תהיה שם
לחבק אותי שנייה לפני הנפילה
או תאמר לי כמה מילות עידוד.
ואני רק רציתי לפרום לך את הפחדים
אחד, אחד
רציתי גם לשזור את כל העצב שלך
תחת עורי
ולכאוב אותו חזק יותר.
להרגיש קיימת לכמה דקות.
אתה תזכור את החיוך שלי גם בבוקר של אחרי ההתנפצות?
כשהאדמה תישאר יתומה באפור
והשמיים יאדימו,
אני אחכה לך גם בחיים של אחרי.



24.6.07