זה נוח מאוד לגדול עם אבא ראש ממשלה. זה נותן לך תחושה של כוח.
אבא שלך תמיד גדול יותר וחזק יותר, וכשאתה עובר במסדרון, כולם
תמיד לוחשים: אבא שלו הוא ראש הממשלה. אני משער שזה לא קורה
לכל כך הרבה אנשים, כי בישראל רוב ראשי הממשלה מתמנים בזקנתם,
ואולי הלחישה במסדרון היא במקסימום "סבא שלו הוא ראש הממשלה",
אבל זה לא חזק כמו אבא, כי סבא זה אדם שאתה רואה פעם בשבועיים,
ואת אבא אתה רואה כל יום. סבא הוא אדם שאתה מחביא בצללים,
שמחלק ממתקים, אבא מושיב אותך על הברכיים ומסביר לך מה זה אומר
להיות ראש ממשלה.
אמנם רק בערב, לפעמים, כשהשעה מאוחרת מספיק, בזמן שהוא יושב על
כוס קפה עם אמא ומקיא את כל מה שהצטבר. אמא מסתכלת עליו ורק
ממשיכה ללגום מהקפה. שיחות ארוכות מאוד על כוסות קפה גדולות
מאוד, בדרך כלל, ככה נראים הערבים של אמא, כשאבא חוזר הביתה
בכלל ולא פשוט נשאר לנמנם במשרד עד הפגישה הבאה.
כל אבן משובצת במדרכה, כל דלת בקיר, כל כיתה בבניין, כולם שלך,
ואתה צועד בהם כאילו הם ביתך. אבא שלך המנהל של המדינה, מה
העניין? אתה נכנס בצעדים בטוחים, חזך מתמלא באוויר רענן, אתה
מתעכב בפתח, שכולם ישימו לב שנכנסת. אתה לא מביט בהם, אלא
בקירות ובתקרה, בשמחה, והולך דרך החלל. אתה לא אומר שלום לאף
אחד, לא מחייך בכלל או מחווה טיפשית אחרת כלשהי ההולמת
בני-אנוש ולא יצורים ממעמדך. אתה לא אוהב את המקום, אתה לא
בוהה בקירות ומחפש את הכתמים והסדקים המוכרים לך - אתה רק
עובר, הסביבה נועדה לשרת אותך, המסדרון נוצר כדי שתעבור בו.
אבל הכל שונה לחלוטין כשאתה נכנס לנעליים של אבא. הקירות לא שם
כדי לתת לך לעבור בהכנעה: בתוכם רוחשים מיני רמשים שזוממים
סביבך. אתה מסתכל מאחורי הכתף כל היום, לא מפחד ממתנקשים, אלא
מפחד מהאופוזיציה. מקום המבטח היחיד זה המשרד, כי זה המקום
היחיד שאתה באמת מרגיש בו שאתה ראש הממשלה. אתה יושב על הכסא
שלך ומרגיש שאתה לפחות בשליטה על כל מה שבתוך המשרד הזה - אך
אין שום דבר מלבד ערימות של ניירות, תמונות של הנכד ועציץ, וגם
ככה המזכירה היא זו ששולטת בעציץ, מאחר ואתה בכלל לא יודע לטפל
בצמחים, מעולם לא טרחת ללמוד. אתה מרגיש כאילו כל מה שאתה עושה
זה לשבת ולגדל שורשים המתפתלים סביב הכסא ונאחזים אליו בכוח,
החדר כמפלט האחרון של פושע נמלט או חיילים לכודים במבצר תחת
התקפה. אתה כבר לא ממש רוצה לצאת - אבא שלך היה ראש ממשלה, וגם
אתה תמיד רצית, והנה, אתה ראש ממשלה. אבל כשהיית ילד זה נראה
פשוט יותר. אבא לא היה ימני או שמאלני, הוא לא היה זה שחתם
הסכם שלום או שמיגר את הפשע, הוא לא היה אלוף במיל' או שר אוצר
לשעבר, הוא היה רק אבא, ראש הממשלה, וזה בדיוק מה שאתה.