|
אני הולך ברחוב רואה קשיש
בא בימים כפוף והראש מרוכן למטה
ולידו עובר אורך מחזיק מזוודה שחורה
לבוש בגדים מחויטים עוטה עניבה
וממהר לתחנת האוטובוס שממולו
מסתכל ימינה רואה ילדים משחקים
צוחקים, משתוללים, נהנים מהחיים
מוצא נערה יפת מראה יושבת לבדה
מדברת בטלפון
מסתכל עליה, עוזב את מה שיש ברחוב
למרות שהאיש איחר את האוטובוס
הילדים הפסיקו לשחק והקשיש
שב לביתו
מתקרב אליה לאט מסתכל על יופייה
יושב לידה
רואה בצד שמאל חרדי עם דוכן
משכנע אנשים להניח תפילין:
"יהודי יקר בוא תזכה את עצמך במצווה כה יקרה"
בבית לידו, מצוהר קטן יוצא ריח של בישול
חיילים קרביים הולכים שבי אחריו
רק להריח את הריח ונזכרים בביתם
ורוצים לשכוח את מלחמתם
ואת כל כך יפה משתגע על יופייך הנוגע
השובר וכבר לא אכפת לי ממה שקורה ברחוב
רחוב |
|
|
מספרים על אדם
שבנו חזר
בתשובה, האיש
משום מה לקח את
זה קשה ומירר
בבכי, עברו
הימים והשנים
ואז גם ביתו
חזרה בתשובה, מה
מרה הייתה
הבשורה עבורו,
רעיתו אמרה לו:
"אולי נחליף להם
את המזוזה...
משהו קורה שם"
חוש הומור חרדי
מאת עדי רן,
הובא לשידור דרך
הסלוגן ע"י
אלמוני שהוא לא
עדי רן ומעדיף
לא להזדהות כי
הוא ממש לא
חשוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.