יעקב-שי שביט / עוד שניים להלן |
זה לא רק הצוואר התפוס
מעט אני הופך פניי לאחור
וכשאני כבר סובב ומשקיף ורואה
אינני מתחרט כמעט על דבר
אולי רק מצטער שדווקא בעשורנו הראשון
הגביהה האוטופיה עוף מאיתנו
ועם זאת היא
נמס דונג כנפיה
ואנחנו רוחפים יד ביד
לאחרונה
לאחרונה את נסערת לעיתים תכופות יותר כלומר
לא את, זה הימים הארורים ההם לפני שישים וחמש
שנים הם הפורטים על מיתרייך שנמתחו מאז עד תום
וכך מבלי להתכוון את מצהירה כן כאן אני ואני יודע
ועוצר בעדי וכואב אותך ואוהב
בשתיקתי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|