מסתכלת עלי עם עיניים שכמעט רטובות, מחייכת את החצי חיוך
המתוק.
מתקרבת ואני מתרגש, לא ציפיתי שכך זה יהיה.
אני בוהה ולא מאמין היא מולי אחרי כל השנים, מתקרבת אלי ואני
פותח את הידיים מחכה לחיבוק המיוחל והנה זה בא אני כבר מרגיש
אותה, נצמדת ועוטפת אותי בזרועותיה מניחה את ראשה על כתפי
סוגר עליה את ידיי כאילו מגן או שומר שלא יבוא מישהו אחר ויקח
אותה.
ואני כבר צף במחשבותיי "איך לנשק אותה? לתקוף ישר עם פה פתוח
ולשון חודרנית או בהתחלה לאט להרגיש את השפתיים ולזרום עם מה
שיבוא?".
כל כך מתרגש שזה קורה, אחרי כל אותן הבעיות והדרמות ביננו.
פעם כן פעם לא, "אולי זה יהיה הוא או שאתה זה שתבוא" נילחמתי
עליה בכל כוחי והובסתי בכל צעד ושעל שאיתה עשיתי ולמרות כל
הדברים שפגעו והיחס השונה הפעם אפילו הגמד המגמגם הזה לא יפריע
כי הנה היא איתי, בין זרועותיי.
ואני כבר צף במחשבותיי "איך לנשק אותה? לתקוף ישר עם פה פתוח
ולשון חודרנית או בהתחלה לאט להרגיש את שפתיים ולזרום עם מה
שיבוא?".
ואז היא מרימה את ראשה מכתפי מתקרבת לאוזני ואני מרגיש את
הדמעות זולגות עלי. לוחשת לי "אני אוהבת, אוהבת המון אתה כזה
טפשון איך כל הזמן הזה היית כאן לצידי, עזרת, ניחמת ונילחמת
עלי ובשבילי. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך אבל... זה לא אתה
שאני אוהבת, אוהבת המון".