בועות... אוי כמה שאני אוהבת בועות...
אני אפילו יכולה לספר לכם על אחת... היא לא הייתה וורודה, כי
אני לא ממש אוהבת וורוד, אבל נגיד שהיא הייתה בצבע תכלת... כן,
זה צבע טוב. בועה מושלמת ממש, שבה כל האנשים באמת מתנהגים כמו
אנשים, וחיות מתנהגות כמו חיות.

אני אספר לכם על ילדה, שבמקרה זו אני, שנכנסה לתוך בועה כי היא
נורא אהבה בועות. אמנם לא וורודות, כי היא לא יכולה לסבול את
הצבע, אבל נגיד והבועה הייתה בצבע אדום... כן, אני ראיתי אותה
כבועה אדומה, כי היא הייתה פעם בועה שקופה ויפה עד שאנשים באו
והכתימו לה אותה בדמם של אנשים אחרים, בעורקים שסבבו סביב ליבה
והתנפצו.

אתם יודעים, אני מכירה נערה. אמנם נערה טיפשה, חשבה שכל עולמה
סובב סביב אותה הבועה, אך התחוור לה לגלות שהיא היחידה שחייה
בבועה שכזאת. הרי כולם כבר מזמן הבינו שישנם מספר דברים
העומדים במרכז חייהם של אנשים: כסף, השגת הכסף ואיך לבזבז כמה
שפחות. הבועה שלה התמלאה כולה בצבע ירוק מחריד וריח של
מזומנים.

בועות... אוי כמה שאהבתי פעם בועות... עכשיו הן התערבבו והפכו
לדמעות... דמעות גדולות, תכולות ושקופות, מריחות ממלח וגועל
שיצא מליבי. הדם ניגר על בועתי השקופה שהפכה אדומה והכסף שחדר
וניפץ את הבועה הפך את צבעה לצבע של ירוק נזלת דוחה, וכולי
התמלאתי בחומר הזה, אשר כל חיי ביקשתי להתרחק ממנו, לא להיות
שייכת לו...

ואני התקלקלתי... אני אדם המתנהג כחייה...