מה לכתוב?
כתבתי כבר כלכך הרבה.
זה לא עוזר.
על מה אתה חושב?
מה אתה רוצה?
אתמול אמרת שנלך לאכול. קראת לי אלייך. הלכתי-כמו תמיד.
חסרת ביטחון. כשהגעתי אלייך רציתי לחזור. לא רציתי להיות שם.
לא רציתי לחזור לאותו המקום שהשארתי בו כלכך הרבה רגש.
כבר לא היה לי איך,כבר לא הייתה דרך חזרה. אז נשארתי-כמו
תמיד.
הבאת לי חולצה ללבוש כדי שיהיה לי יותר נוח לישון. אני שכבתי
במיטה. ואתה כמובן לידי.
- 'הגב שלי כואב' אמרתי לך. 'הוא תפוס, אתה הבטחת שתעשה לי
מסאז'. '
- 'ואני אקיים. חכי עוד כמה דק' אני אעשה לך'.
אתה נרדמת ואני נשארתי עם המחשבות שלי, על מה אני עושה פה,
עכשיו, לבושה בחולצה שעליה כתוב שמך, שוכבת לידך, בוהה בתקרה.
התעוררת.
הצקתי לך שכואב לי ושתעשה לי כבר כי הבטחת.
לקח זמן.
אבל כמובן שקמת ועשית, היה כיף.
בלילה חבקנו, ליטפנו.. חייכת אליי ואני רק חשבתי איך אני אמורה
להגיע עכשיו לשפתיים שלך. חשבתי מה הולך לקרות.
אז לא היה לי אומץ, לא עשיתי כלום.
הלכנו לישון וכל הלילה כך התחבקנו.
קמנו בצהריים. שטפנו פנים. שתיתי קפה. אתה שתית שוקו.
היה מצחיק.
רציתי לחזור הבייתה. לא רציתי להיות שם. איתך. לא הרגשתי
בנוח.
התיישבת על המחשב. ואני התיישבתי עלייך. רציתי שיקרה משהו.
נישקתי אותך. הזזת את הראש. זה היה משפיל ומגעיל.
רציתי לברוח. רציתי ללכת ולא לחזור לשם יותר.
אז מה בעצם אתה רוצה?

אז הלכתי. אתה באת אחריי (למרות שביקשתי שתישאר). לחכות
לאוטובוס. הוא ברח. כבר היה מאוחר מדיי.
למזלי,אבא שלי גר קרוב. הלכתי לאבא.
בדרך לא הפסקתי לחשוב על זה שדחית אותי.
חשבתי הרבה.
שלחתי לך SMS שאני לא רוצה להישאר איתך בקשר, לא רוצה קשר עם
מתחים, שאני אשתחרר ממך ומהכאב הנוראי הזה בחזה. אני אחזור.
אני מקווה.
כן אני מתגעגעת.
אני נטולת אהבת אב וגבר.
אבל אני אתגבר.
ואני יכולה להסתדר.

אתה תמשיך בשלך בג'יפה בגועל.
אני אמשיך באמת שלי.

רוצה לשנוא אותך.