הכול עוד לא מת.
אני מחכה שימות כבר.
זה יפסיק לכאוב.
מי צריך הרבה אהבה לתת?
הכול אוטוטו צריך למות אצלי,
אני כ"כ מחכה לזה!
אני אוכל ללכת לי לישון בשקט סוף כל סוף
וכשהכול ימות אצלי -
לא אזכור כלום מלבד שמו.
וכשהכול ימות אצלי -
אפסיק לדמם צרחות שקטות,
אתפקד לי חיים מלאים בלא טיפת כאב.
בלא לזכור ממנו מאום, מלבד שמו.
כן, הוא זה אשר יכאיב לי בשארית חיי
עד אשר הכול ימות אצלי,
ולא תהיה בי יותר הרבה אהבה לתת.
אז אוכל להכריז בקולי קולות:
"במקום בו הייתה פעם הרבה אהבה לתת - הכול מת עכשיו..."
אצור אמנות, אשנה סדרי עולם, אנתב את כעסיי למקומות טובים
יותר,
שכן -
אף אחד לא צריך לדעת מוות.
נשמה לא מתה.
כשמכריזים עליה, זה אומר שכ"כ כואב לה -
שהיא נוקטת בצעדים הזויים בשביל לגונן על עצמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.