דּוֹמֶמֶת בִּמְקוֹמָהּ כְּמִרְקָם קְסָמִים
מְחוֹלֶלֶת  יָמִים וְשָׁעוֹת
יַד הַזְּמַן לֹא קִמְּטָה נְעוּרֶיהָ
וְהָעֶצֶב לֹא הַכְּמִישָׁה.
הִיא מַמְתִּינָה לְךָ
סוֹפֶרֶת רְגָעֶיהָ
שֶׁתְּבַקֵּשׁ הָגוּתָהּ וְדֶרֶךְ חַיֶּיהָ.
סְמוּקָה, נִרְגֶּשֶׁת, אֵלֶיךָ נִבֶּטֶת.
הוֹשֵׁט לָהּ יָד
וְתַחְבֹּר עִם כּוֹכָבִים
לְרֶשֶׁת אַהֲבָתְךָ.
אַתָּה לוֹגֵם אוֹתָהּ
בִּגְמִיעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר
לֹא לְבַזְבֵּז מַהוּתָהּ.