מל אנכוליה / שתיים עשרה שעות |
שומעת הכול, מרגישה הכול.
מרפקים תקועים בבטן, ברכיים תקועות בחזה.
איך שלא רציתי לישון בלילות ההם,
איך שאני מתאמצת לגרש את הבקרים עכשיו.
הצלילים של הגיטרה,
כבר לא מסכימים איתי.
האצבעות קשות מידיי בשביל הקלידים.
עכשיו אביב בחוץ, אבל בפנים הכול אפור...
ואצלי בפסנתר יש רק שחור ולבן,
רק לבן ושחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|