היאוש שולח ברוחי עקרבים
מתחת לעור המת מעקצצים ובוחשים

הדם המורעל שותת ומבעבע
בתוככי העורקים כמו מתפקע

והתקווה? גם היא מסתלקת, שמה פעמיה אל קרבן שיכור, בלי בושה
אוויל שכמותו! גם הוא עתיד לאבדה, יחד עם תמימותו המעושה

אשליית האמונה, מפח הנפש הבוכייה, תעתוע הדרך המובילה
אין כניסה, אף לא יציאה, מסדרון צר ואפל סוגר עליי באימה

את הספדי אשא בצל הסערה, עננים שחורים וגשמי קללה
אפרך המרוסק לא ייטמן, גווייתך הרקובה ללא טהרה
שלום ולא להתראות, תקווה.