שוב אותה התחושה, מעיין חוסר אונים כזה שהורג אותי. שוב
שוב אותו ריק שאי אפשר למלא, אותם שברים שאי אפשר לאסוף
שוב
שוב אותו מבט מושפל, שוב אותן עיניים עצובות. שוב
שוב פעם אתה, מתקרב ובורח בכל פעם שתופס את הלב שלי בחכתך
שוב פעם אותה השנאה לעצמי בכל יום מחדש כשרואה את פרצופך
שוב
שוב אותו הרעד, חום כקור עוטף כשהמחשבות צפות. שוב
שוב אותן המילים שחוזרות ומהדהדות לי בראש, אותו הסירוב
שוב אותן הידיים שהודפות, דוחות אותי לאחור כאילו הייתי זרה
שוב אותה המחשבה והרצון להרגיש. לחוות. לגעת
שוב
שוב אותה אני, עם אותן התחושות והרגשות הנכבשות. שוב
שוב אותו אחד, אתה שהפנטת, חטפת, לקחת
שוב אותו הלבד הזה שמפיל אותי לתהום הבדידות
שוב אותו הענף שלא הצלחתי לאחוז כשנפלתי, אותה היד המצילה
שוב אותו הלב שנשבר, אלפי חתיכות ושברים שאי אפשר לאסוף
שוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.