לפעמים אני רוצה לרוץ
בלי הפסקה
ברחובות העיר
לרוץ, דרך השערים
לחצות את הגדרות הקרועות
לא להפסיק לרוץ
גם שהגוף נקרע
גם שהנפש, הופכת מטושטשת
אני רוצה לרוץ
עד שהזיעה תנטוף ממני כמו נהר
אני רוצה לרוץ
עד עילפון חושים
עד פתח הבית
ואז להיכנס פנימה
לא לשמוע את ההורים
לא לשמוע את הכלבים נובחים
להשיל מעלי בגדים
לנקות את עיניי מזיעה
לעמוד דקה בדממה
ואז לקחת את האלה
להתחיל לנפץ את כל, החפצים
במכות ארוכות
לנפץ את מסך הטלוויזיה
לשבור את הפסלים שעל השידה
לרסק את תמונות המשפחה
ואז להוציא את כל הכלים מהארון
לשבור אותם, אחד אחד
עד שהכל יהיה מנופץ על הרצפה
ואני אוכל להביט, בכל זה
בדממה
ולא לומר מילה
הקירות יישארו יתומים
החדרים יראו כמו אחרי מלחמה
איש לא ידע
שאני החרבתי את חיי
עכשיו
אוכל להתחיל מהתחלה
הגוף יתנקה מהעבר
והזיעה תשטוף את החדר
הקירות לא ידממו יותר
אם ארצה, אצא מפתח הבית
ומי שיישאר שם לחיות
יוכל להתחיל, לבנות הכל מהתחלה
ואם אוכל, אשרוף הכל
שלא יישאר זיכרון מהמקום הזה
אצא מהפתח הבית, ואחזור לרחובות
לרוץ, עד עילפון
אתמוטט בפינה הרחוקה
בזמן שהבית שלי, עולה באש
בזמן שהעבר שלי נחרב
זה לא ישנה, זה לא ישנה דבר
אבל לפחות, לא אצטרך לרוץ יותר ברחוב
לא אצטרך לרצות לרוץ, עד עילפון