1
דברים שפעם כתבתי
והיום אין אני מתכוון.
צלקות שפעם חשבתי,
כי נפערו בי וגרמו לליבי להתאבן.

כך חשבתי אז,
אך צלקות עדיין נותרו,
כלומר לא בגלל שבי היכו
אם כי בגלל שחשבתי אז.

היום, כאילו מעולם צלקות לא היו
ונותרו רק שירים שאז נכתבו,
עומדים כקיר זיכרון מתקלף
באיזה אתר הנצחה עייף-
כמו אותות גבורה מזוייפים,
שקונים בעשרה שקלים.

2
ואומרים,
"תן לזמן לעשות את שלו"
כי החיים יפים,
ואני נותן לשיני הזמן הקהים
לשחוק את חיי היפים.

ושוחק וצוחק הוא והולך מלכת,
לא עוצר לרגע, משחק תופסת
ופתע בלי לשים לב,
החיים היפים עושים את שלהם.

3
יום אחד חשבתי שאגיע לירח
וכשהגעתי לירח
חשבתי שבסוף המדבר יש ים
וכשהגעתי לסוף המדבר
חשבתי שהאהבה מתה
וכשהאהבה מתה
חשבתי שאין תקווה
וכשגיליתי שיש תקווה
כל זה היה שווה.