|
כמו בתוך גלויה
כך היה האגם
כמו במקום בו הזמן
הוא דבר משני למראה
צעידה של בוקר בעקבות היעפת
מראה לי ספסל עץ מלא
מכוסה חריטות של תרבות אנגלוסקסית
ולו רק שרבוט
באשורי מרובע
ואין
ממש מתרגש למצב הנדיר
בו אין כאן אפילו נציג מעשיר
סטייל ברוך ג'מילי שיצר אגדה
בה הפכנו כולנו פגועי חרדה
כל בו נלך את שמנו נשאיר
וכך, יום אחד נזהה,
חבר מהעיר
שרצנו ביחד בדרך לגן
או אולי טירונות או טיול או עשן
ואין
רק רוברט וסו וג'יימס ורשל
וסטיבן ומוזס וגם אילי ודייב
מככבים כאן בעץ על שפת האגם
ומעם הסגולה לא ניתן כאן סימן
גאווה לאומית הציפה לבי
שמחתי לפתע על מה שהיותי
וכל קיטור על איכות האדם
נעלם לו ברגע
על ספסל באגם |
|
|
רגע, אם אני בן
130 אז איך זה
שבדף היוצר שלי
כתוב "יליד שנת
85"?!?!
שמואל
איציקוביץ' לא
יודע להפריד בין
שתי הזהויות
האינטרנטיות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.