הגברת כותבת בשפה גבוהה
הוא מדבר בקול העם, בערמומיות
ראויה לציון
גם שנינותה של הגברת
ראויה לציון
גם חרוזי הפנינים היוצאים מפיו של מר לשון
וגם משחקי המילים שלו
לא נעלמים ממחברתה של הגברת
שכותבת לו מכתב תלונה
שיפסיק עם זה כבר
כי די לה
ולא די לה בכלל היא חושבת, אך לא אומרת
כי לא כך עובדת הגברת
כותבת את ההפך
והמר, המתוק, מבין את המילים שלא יוצאות לה
ואומר אותן בשמה
וככה הם חיים להם
היא חושבת פנינים וכותבת קיטונות וזרדים
הוא מרגיש פלאות ואומר קטנות
'כדי לחיות ביחד'
כותבת גברת נייר
'צריך להגיד הכול'
כותבת ושותקת.
'כדי להגיד הכול חייבים לכתוב הכול'?
מרגיש מר לשון ומלקק את הכתובה עד שלא נשאר ממנה כלום פרט
עיסה
רטובה
גמורה
הרוסה
מבולבלת.
'כמה שלא רציתי להיות מלוקקת'
היא כותבת בשנינות
ולא מתכוונת. |
