ישבתי עם חברה, עד לפני שנה
חיה בדירה
בגודל מלונה
היום היא מגדילה את המנה

"כמה אני שותה" ו-"לא תודה,
אני לא מעשנת"
כאשר הסיגריה לידה עוברת
"אולי אסע להודו" היא פתאום אומרת

"אני צריכה חופשה",
"אין לי מנוחה"
זאת, יכולתי לומר לך כבר לפני שעה
בין סיגריה לדמעה על מר גורלך, הנורא

חברים מדברים
עוצים לה עצה
והיא ברגע מצוקה
פורסת משנתה

"לא, רוחניות זה לא בשבילי"
"שמעתי שנוגעים שם
ושנורא מלוכלך"
"יש לי חברה חזרה, שלא נדע"

"אני לא כמוכם:
מעשנת
נזרקת
לא עובדת"

כן, אני יודע את שותה
"אילו היה פה סדר, הכל היה בסדר"
"גם לך
היינו מוצאים פה פינה"

"תראה מה קורה בשדרות" והשחיתות בממשלה
"האוליגר
כים צריכים
אותנו להוביל" (הנה הוא בלימוזינה הלבנה)

"הון ושלטון ביחד לא הולכים" ניסיתי להסביר
"ניגוד אינטרסים"
"אז
לא אכפת לך מהרעבים ומהערבים בדרום העיר"

"לא הגדלתי ארוחה שנים, האוטו למטה
עומד כבר חודשים"
"אני תורם את חלקי בעשרות
אגורות ובחצאי שקלים" (מחייך בערפול אל השכנים)

הביטה לי ב"לבן" של העיניים וחזרה על הבטחתה ש-
"גם לחלשים תימצא פה הפינה"
נלחצתי, הצעתי לה
את כישוריי בכתיבה ובשירה (ויש לי חבר שרץ מהר אולי הוא יביא
לנו איזו מדליה?)

ו-"האם את בכלל, מאמינה בדמוקרטיה?"
"לא", היא ענתה לי
לא קומוניסטית דרשתי  
"פאשיסטית", כך אמרה לי:

"צריך להיות פה סדר, הכל פה לא בסדר"
"כתיבת שירים
לא תעצור את הטילים"
ו-"מה עשית אתה בשביל מדינה?"

"קיבלתי מכות בבית ספר
זכיתי בחולצה של תנובה"
"אני יקיר השכונה בה גדלתי, לחמתי בעזה בלבנון ובגדה"
"את כל מיסיי שילמתי, קיבלתי רק חודש אחד אבטלה"

הון ושלטון
הלבנת כספים וחיסולים בעולם התחתון
אל עליון
הצילנו מאסון

איבדתי עשתונות, קראתי לה:
"מיזנטרופית,
נובו-אליטיסטית",
"טיפשה", "אישה עם חרדת נטישה"

זרקתי מילים כמו: "גולאג", "גטו" ו-"מחנות השמדה"
במחנות ריכוז היא איבדה את הריכוז
אין לה זמן היא ממהרת
להאכיל את הרעבים, לפתור את בעיית הסמים

אולי היא בכלל לא יהודיה, יושבת אצלי בסלון
על כורסא
מספרת לי שהיא מעדיפה חזיר על פני עגל
ואם כבר עגל אז שיהיה מזהב (מה תועלת במדליה?)

אולי היא זקוקה לאהבה (ואולי אני צריך לעשות יותר עבור החלשים
במדינה
בעלי המקצועות החופשיים
אנשי ההשכלה
המשוררים והסופרים)

ומהי דעתה
של זו
על אחינו כהה הפנים (האם גם להם תמצא הפינה?
או, אז יהיה פה סדר והכל יהיה בסדר)