[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יאיר מלר
/
סידורים אחרונים

סביר להניח שאם הייתם רואים את ברק, הוא לא היה מושך את תשומת
הלב שלכם. הוא לא היה יוצא דופן באופן מיוחד, הזקן שהוא גידל
כיסה כמעט את כל הצלקות, הצוורון גולף דווקא די החמיא לו, ואם
לא היית יודע מראש לא היית שם לב שיש לו עין אחת מזכוכית.
בהתחשב בנקודת פתיחה שהייתה לו ברק הצליח לא רע בחיים, יש
אנשים שהיו נשברים, אבל זאת בדיוק המקפצה שהוא היה צריך. תואר
שני, עבודה טובה בחברה גדולה, יש אפילו מספיק אנשים שהיו
מוכנים להתחלף איתו.



ברק ישב במכונית שכורה בפקק. הוא היה בדרכו למושב קטן באזור
ירושלים, כדי לסדר כמה דברים אחרונים לפני שהוא עוזב, והוא
התחיל להיות עצבני. הייתה לו עוד טיסה לתפוס באותו היום והדבר
האחרון שהוא רצה לעשות זה לאחר לטיסה שתוציא אותו מהמדינה
המחורבנת הזאת.



לא לקח לברק הרבה זמן למצוא את הבית, למרות שהוא מעולם לא היה
שם, הוא ידע בדיוק מה הוא מחפש ואיך להגיע לשם. זה היה בית לא
גדול במיוחד שנבנה באחת ההרחבות האחרונות של המושב. הדשא
המוזנח מעט, העשבים שצמחו לצידי שביל הגישה ועץ השסק הגדול
העניקו לבית מראה ישן יותר מגילו האמיתי, וגרמו לברק לעצור
לכמה שניות. לרגע ברק לא היה בטוח שזה הבית הנכון, אבל מבט אחד
לחניה הסיר מלבו את כל הספקות והוא המשיך לצעוד לכיוון הדלת.
ברק נעמד מול הדלת, מחפש את הפעמון. במצב רגיל הוא היה מסתפק
בלדפוק על הדלת, אבל היום לא היה יום רגיל. כעבור כמה שניות
ברק מצא את הכפתור, שהיה מוסתר מאחורי אחד העציצים שנתלו ליד
הדלת, ולחץ עליו. ברק חיכה שניה ולחץ על הכפתור עוד פעם, הוא
המשיך להביט בדלת בחוסר סבלנות עוד מספר שניות ואז לחץ על
הכפתור עוד ארבע פעמים וחיכה. כעבור שניה נשמעה ממעמקי הבית
השאגה "מי זה", שנענתה בעוד מספר צלצולים מצידו של ברק והעלתה
חיוך על פניו.
ברק שמע צעדים כבדים המתקדמים בעצלות לעבר הדלת ואחרי כחצי דקה
נפתחה הדלת. מאחורי הדלת עמד אדם בתחילת שנות הארבעים לחייו,
לבוש במכנסים כחולים קצרים, וחולצת טריקו לבנה שהדגישה את הכרס
שגידל.
" רזית?!" שאך ברק,  בקושי מצליח לכבוש את צחוקו.
"מי אתה?" שאל האיש בעצבנות.
"תשע שנים ואתה כבר לא זוכר אותי, אני כמעט נעלב" אמר ברק
בחיוך, בעודו הודף את בעל הבית  הצידה ונכנס פנימה. "אומנם
הייתה לנו היכרות קצרה, אבל הייתי בטוח שלפחות את הפרידה שלנו
תזכור", הוא הוסיף בשעה שסגר את הדלת מאחוריו.
"אין לי מושג מי אתה" שאג האיש. "ואם לא תעוף לי מהבית", הוא
הוסיף מגייס את כל הסמכותיות שהייתה עצורה בתוכו "אני אזרוק
אותך החוצה וזה יכאב לך הרבה יותר"
ברק חייך ואמר "אני מצטער מראש שאני עושה את זה בצורה כל כך
בנאלית, אבל פשוט לא מצאתי דרך יותר מקורית לעשות את זה".
האיש הביט בברק במבט של תמיהה שהתחלף במהרה למבט של אימה כאשר
ברק שלף אקדח שהיה תחוב באחורי מכנסיו ואמר "אם לא אכפת לך,
הייתי מעדיף לעבור לסלון עכשיו. יש לנו כמה נושאים לדבר
עליהם".
השניים ישבו בסלון, האיש השמן על הספה וברק על הכורסא, שהזיז
במיוחד כדי שיוכלו לדבר פנים אל מול פנים. ברק התרווח בכורסא,
האקדח מונח על ירכו והסתכל בחיוך על האיש שישב מולו. "האמת היא
שבאתי בגלל אח שלי" אמר ברק, "הוא טוען שאתה חייב לו את אוסף
של משינה, חגורת סקוטש וזוג נעליים קלות. הוא היה חייב לנסוע
לצפון אבל אני יכול להבטיח לך שהוא נורא רצה לבוא בעצמו"
האיש השמן התרווח בכורסא והביט בברק דקות ארוכות מנסה להחליט
איך לענות לברק. ברק הביט בו גם כן כשחיוך גדול מתחיל להתפשט
על פניו ככול שעובר הזמן. "אני לא מבין מה יש לאנשים נגד
שתיקות מעיקות" הוא אמר "אני דווקא די מחבב את המצב הזה, יש לו
את היתרונות שלו".
ברק השתהה כמה שניות ואז הוסיף "אבל לא באתי לדבר על שתיקות,
באתי להיפרד ממך. לחברה שלי יש מרכז פיתוח באירלנד והם רוצים
שאני אסע לשם לכמה זמן. לא יותר מדי זמן, שנתיים שלוש, אבל
עדיין הרגשתי שאני לא יכול לנסוע מבלי להיפרד ממך כמו שצריך"
האיש השמן שוב נראה מופתע לאור מה שברק אמר, וברק שזיהה את זה
הוסיף "אני יודע שעברו כבר תשע שנים מאז שנפגשנו בפעם האחרונה,
אבל לא יכולתי לעזוב את הארץ בלי לסגור את העניין הזה"
בפעם הראשונה במהלך כל השיחה ניתן היה להבחין בניצוץ של הבנה
במעמקי עיניו של האיש השמן, אומנם הוא לא היה גדול אבל נדמה
היה שהוא מתחיל איכשהו להבין מה מתרחש סביבו, הוא לא זכר שמות
או פרצופים אלא רק ארועים ורמז של חיוך החל לעלות על שפתיו.
"נראה לי שאני זוכר אותך" הוא אמר "אתה האפס שירה לעצמו כדור
בראש". האיש השמן עצר, מחכה לתגובה כלשהי מברק, אבל ברק לא עשה
כלום, הוא פשוט ישב בשקט נותן לכעס להצטבר בתוכו.
"בא נתחיל שוב", ברק אמר, מחייך חיוך מרושע "זאת לא הדרך הכי
טובה לחדש קשרים עם אנשים, בייחוד אם הם יושבים מולך עם אקדח"
הניצוץ בעיניו של האיש השמן התעמעם במקצת. ניכר היה לפי שפת
הגוף שלו שהוא ציפה לתגובה אחרת. "העולם השתנה קצת מאז
שנפרדנו" אמר ברק מרוצה מעצמו, "אתה כבר לא המג"ד המגלומן ואני
כבר לא הקצין הצעיר והאידיאליסט, שנינו השתננו בתשע השנים
שעברו"
"אני מצטער מאוד" אמר האיש השמן במתיקות מזוייפת, מנסה להישמע
חביב ככל האפשר.
"אל תזיין לי את השכל" קטע אותו ברק בכעס, מרים את קולו. "אתה
אפילו לא יודע על מה אתה מצטער" ברק המשיך, כאשר פניו מאדימות
והדופק שלו מתחיל להאיץ, "אם היית מצטער היית מגיע למיון, היית
עובר מדי פעם בתל השומר, או אפילו מרים טלפון בשיקום, אז אל
תזיין לי את השכל ותגיד שאתה מצטער"
ברק עצר כדי להרגע ולהסדיר את הדופק, אבל המשיך להביט בזעם
באיש השמן. גם האיש השמן היה צריך כמה דקות כדי להסדיר את
המחשבות שלו, ניכר היה שהתשובה של ברק תפשה אותו לא מוכן.
"לא רציתי להגיע לזה כל כך מוקדם אבל נראה לי שאתה צריך לחשוב
מחדש על היחס שלך לאנשים" אמר ברק באדישות מפחידה, כאשר רמז של
חיוך מרושע מתחיל להופיע על שפתיו. "אני תמיד חשבתי שהשירותים
הם מקום נהדר לחשוב בו, למען האמת אחד הארועים הכי משמעותיים
בחיים שלי קרו בשירותים, נראה לי שכדאי לנו לעבור לשם".
השמן המשיך לשבת ולהביט בברק, לא לגמרי בטוח איך להתייחס להערה
האחרונה שלו.
"אתה בטח חושב שאני צוחק איתך, שזאת איזשהי בדיחה פנימית
שפיספסת. אני יכול להבטיח לך שלעיתים רחוקות אני צוחק על
נושאים כאלו. יאללה, זזנו לשירותים"
השמן הביט בברק במבט אטום וכאילו כדי לעצבן המשיך לשבת על
הכורסה מבלי לזוז.
"אני רואה ששוב אתה חוזר למסורת קבלת ההחלטות המחורבנת שלך",
אמר ברק כמעט מרים את קולו, "אם אתה חושב שיש לי בעיה לירות בך
כאן ועכשיו אתה טועה טעות חמורה" הוא הוסיף כשהוא מרים את
האקדח מירכו, כאשר אצבע אחת מונחת על ההדק.
השמן קם מהכורסה באיטיות והחל ללכת לעבר השירותים, ברק השתהה
קצת ואז קם ועקיו אחריו, תוך כדי שהוא שומר ממנו מרחק ביטחון,
הוא לרגע לא זילזל בערמומיות של המג"ד שלו לשעבר ולא היה מוכן
להיכנע לתחושת הכוח שהתחילה לעלות בו.
הדלת של השרותים נפתחה והאיש השמן נכנס פנימה והתחיל לסגור
אותה אחריו.
"זה בסדר, אתה יכול להשאיר אותה פתוחה" ברק אמר, תוך כדי שהוא
שולח כף רגל זריזה לעבר הפתח כדי לוודא שהדלת לא תיסגר.
"חשבתי שנלך לשרותים השניים, שם יש יותר מקום, אבל אם זאת
הבחירה שלך אני אסתדר גם אלו" ברק אמר מרוצה מעצמו על זה שהוא
הצליח לשמור על שלוות רוחו. "אתה יכול להוריד את המכסה ולשבת
על האסלה" אמר ברק בטון שהבהיר שזאת לא הצעה, תוך כדי שהוא
מסמן בעזרת האקדח מה הוא מצפה מהאיש השמן לעשות. "אין לי בעיה
לעמוד בכניסה", הוא הוסיף "כבר עברתי דברים קשים יותר".
האיש השמן התיישב על כיסוי האסלה, ובהה בדלת באדישות, מנסה
להסתיר את הניסיון שלו להתחמק ממבטו של ברק.
"תאמין לי שאני לא מבין אותך", ברק הרצין במפתיע "מגיע אליך
אדם שמאיים להרוג אותך, בן אדם שנראה שיש לו סיבה טובה למדי
לרצות שתמות, ואתה אפילו לא מסוגל לחשוב על להגיד סליחה. הלוחם
הגדול אפילו לא מסוגל להביט לקורבן שלו בעיניים"
כנראה שההערה הזאת הצליחה לגעת בעצב רגיש, מכיוון שהמג"ד הרים
את מבטו ומלווה בחיוך מתקתק אמר "עד עכשיו לא הייתי בטוח שאתה
רוצה שגם אני אהיה צד בשיחה הזאת, קיבלתי את הרושם שאתה רק
מנסה לפרוק כעסים"
רק נימת הדיבור של המג"ד שלו לשעבר גרמה לברק לרצות לירות לו
כדור בראש, היא הזכירה לו בדיוק את כל התכונות הרעות שהאיש הזה
הצליח לשלב באופי שלו, ויותר גרוע, היא החזירה אותו אחורה
לתקופה שהוא ניסה לגרש מהזיכרון.
נדמה שהמג"ד סוף סוף עלה על שיטה שתוציא אותו מהמצב הלא פשוט
שהו נמצא בו והוא המשיך, חמוש בחיוך מתקתק ובנימה מתקתקה עוד
יותר, לנסות לשכנע את ברק שהכל היה פשוט אי הבנה אחת גדולה.
"אתה זוכר באיזה עומס הגדוד היה באותה התקופה" המג"ד אמר מנסה
לשוות לקולו נימה קלה של התנצלות, כולנו היינו עסוקים עד מעל
הראש"
"לא זכרתי שהיית כזה חצוף", קטע אותו ברק בזעם. "אני לא נוהג
לצטט את אבא שלי, אבל אני מניח שהפעם תרשה לי", הוא הוסיף.
"אבא שלי תמיד אומר שהכל בחיים זה עניין של סדרי עדיפויות"
"אבל ברור לך שלא היתה לי ברירה אחרת" קטע אותו האיש השמן.
"אל תפריע לי" צעק ברק בזעם ודרך את האקדח כדי להדגיש את
הרצינות שלו.
"נמשיך" אמר ברק נרגע קצת "אבל יש דברים שהם הרבה מעבר לסדרי
עדיפויות, זה לא עניין של זמן להתייחס לאנשים שעובדים איתך כמו
בני אדם ולא לנסות לעשות מהם סמרטוטים, אני בטוח שגם אם היה לך
יותר זמן פשוט היית מהצל אותו לעוד מאבקי כוח על הגב שלי או
שעוד נסיונות להשפיל אותי מול כל הגדוד"
ברק עצר, והביט במבט זועם במג"ד שלו לשעבר מחכה לתגובה כלשהי.
האיש השמן פשוט הביט בנקודה לא ברורה מולו, מנסה להימנע מקשר
עין עם ברק. המצב הזה נמשך עוד כשתיים או שלוש דקות, וכשברק
הבין שהדברים לא עומדים להתקדם הוא המשיך, "לא ציפיתי ליותר
מדי, באמת, כבר כמעט שמתי את כל העניין הזה מאחורי, רק רציתי
התנצלות, כדי שאני אהיה מסוגל לסגור את העניין סופית ולעזוב את
הארץ בשקט, אבל לא רק שאתה לא מסוגל אפילו להעמיד פנים שאתה
מתנצל, אתה אפילו לא מסוגל להסתכל לי בעיניים, וזה הכי עצוב
בעיניי". ברק עצר לכמה שניות ואז המשיך באדישות מפחידה, "ואתה
יודע מה אין לי זמן להמשיך ולהתעסק בשטויות האלו, יש לי מספיק
דברים לעשות היום". ברק הרים את האקדח שלו, כיוון לראש של
המג"ד שלו לשעבר, הביט שנייה ואז שיחרר ירייה בודדת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך קוראים
לתקופת שילטונו
של קלינטון?

פאקינג ביטווין
דה בוש-יז.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/9/07 19:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יאיר מלר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה