הבדידות שלי היא תמיד הייתה שלי, קר אצלי, הנייד פתוח, מפיץ
איזה
שהוא חום משהו בין קרינה לבין החום האנושי של כל אלה שבכוונתם
להתקשר, אני לא ממש רוצה לדבר אבל פחות קר שזמין.
אני רעבה ל חם, קר, המוכר, המשתק, החונק שלך.
לא יכולתי לבלוע שהיית... עכשיו אני בולעת הכל אני קפואה,
עוד קצת לחם עוד קצת קרינה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.