אתמול בלילה חלמתי את דמותך
לפחות בחלומות יש לי אותך
היינו קרובים מרחק נגיעה.
עינינו נפגשו וביקשו רק חמלה
כפות ידינו התחברו כמגנט
החדר מסביב היה כה שקט
השפתיים קפצו באי נוחות כה ברורה
רצו לא רצו את אותה הנשיקה
הקול נעתק, המילים לא יצאו
העיניים בלי הפסקה דיברו ודברו
היינו קרובים, מרחק לחישה
אך בחדר לא נקטעה הדממה
דיברנו כאילמים, הקשבנו כחרשים
תנועות גוף ושפת הסימנים
שפתיים חתומות המבוכה הדדית
מדי פעם מחליפים את התנוחה, הזווית
הגוף והלב עשו יד אחת
נגד ההיגיון שנשאר לו לבד
זמן רב מדי הוא החזיק בקלפים
לא נתן ללב להוריד מחסומים
ועכשיו בעל כורחו משתף פעולה
הגיון גוף ולב בהרמוניה מופלאה
אין מחשבות הכל כל כך נקי
השקט כמו האושר מציף את כולי
ואתה, מולי מחייך בניצחון,
האם גם אצלך נכנע ההיגיון?