|
משהו השתבש
פגשתי אותו על אם הדרך
העולה באש
חובש אוויר וכורך פצעי אביב
"אתה בא" שאל
הוא הושיט יד שהיה אפשר להבחין
מהצד באחד ממלאכיו הכהים
כיצד מסתיר את שלא אבין לעולם
כשהם עולים
שמכפותים נופלים פנים
ונושרות זרועות על האצבעות
בשעה שהפנה לעברם גב
ראיתיהם מפוחדים
כשבויים
שאיש לא טרח לפדות
מאותתים, קוראים שמע
יש להישמר חי
ככל הניתן בתוככי הזמן
קוראים לך ברח
כהוזה חוזה עמדתי על כך.
שמשתבשים הדברים
לא הייתה חדש השמש
ככל יום הייתה והשעה אדומה
מדממת גווניה לעבר שממה
חופרת ושותלת בעומק האדמה
את רקע ימי האתמול שנפלו על חרבם
ובקעו לעבר המחר
ושקעו באופקים כאין וריק
ככל הידיים והאדם בדבר
שהזמנים נופלים זה לא היה חדש
לפעמים היו עולים פנים
ונושרים כמו עלים
והגשמים מורידים
רגליים
וידיים ועוד כמה איברים
תלושים
לעבר החושים
מחודש טבת ועד אב
כמו צוהר שנפתח היה אפשר
לראות
כיצד מטיף אותם זמן
עסיס אדום
כפרי שנפל מעתו
כיצד מיישן ומערסל ומשסף ממדים
בחגים במחוגים בעולים והנמוגים
ואני מניח בנאמרים
את ספקותיי הנאמנים הנמנים
על מקורותיי המצטברים והנבחרים והברורים
מרבבה
שהם האמינים עליי ביותר
כיתר הכוחות והרוחות והנשמות
שאותם מוהל ומערבב
עונות בעולמות
כאותו יום שכוכב יחיד העשוי בציפוי מזל
נזל בעבע בסיר המתכות לעבר העבר
ותם
זכרתי ימים כמותם
שאבי היה אומר עליהם בתום תפילת האשכבות
"עטרת ראשי"
הייתי רואה מתים האהובים עליי
עולים חביבים ויד ליטופם עוד בתוכי
חמה בזוכרי נגעתה
היה ברור משהו השתבש
זה לא היה בית אבי
ולא המתים המאוזכרים באזכרות
כנשמת סבי וסבתי
הם היו טריים
הקלוחים הדמים
היו שם מרחבים ושדות אחרים
הייתה התנועה רועה שדות בפרודות
ללא תנודות חליל ושיר
קיר ביצורים
ומכנסת רעידות במהלומות אוויר
פגשתי אותו לבסוף מזוהה
ממכת אש עולה
מודה בייעודו הנושן, שגם הוא חלק
מעמוד העשן
עומד כאן לפני המחנה.
אמרתי עוזב, ירוחם
מה רצה להגיד בגצים ברסיסים
מה עמד במעמד הזה בין הקוצים הננעצים
והכוחות
למי מיועדים וממתינים
בשעה שהתעצומות מתפוצצות
זכרתי בתוך האש משהו השתבש
שהושיט אליי את ידו
דבר מה מחדרי הלב
אמר שלא אתן
היד הזו לא תיקח לשלום
כפי שלא עשתה זאת אתמול
היום על אחת
כמה ולמה שתונח.
משהו השתבש
על אם הדרך העולה בעשן ואש
שאפתי אותה במציאת ובחלום
את הריח וכיצד הוא צומח
מכוח הלחיצה והמחיצה
המראה עדיין רחף מעל הראש
רוטר של מסוק
הנחוג
מי פוסח בדם על מפתן
מה יגיד עליי אבי שחיללתי את החג ומועד
הן לא יגיד "עטרת ראשי"
איש של סידור וסדרים מוקפדים
הוא אבי
עמד לפתע עולה מראשי
נועץ מבט מאישונים נוקבים
המחוררים בפרטי העיקרים
ידעתיהם הם מוקפדים
"בנים קוברים לרוב לפי הסדרים הורים"
ראיתיו עכשיו עוד רגע כמי שנוזף וחושש
שגם באחרון זה הסעיפים שפסחתי בין
המצות לדם גם אחלל
במפתן
אני עשוי להפוך בו עפר ואפר וארון
היה טעם שאקפיד להבטחתי ואשוב
ושוב יראה שעמדתי לפניו כמעיד
שידעתי חי ויציב כל עיקר ועיקר
יקר ואינו נעקר ואין נעקד
מסביב לא ראיתי אם ראו כמותי
הנותרים
אם הורים נוספים עלו נוזפים
בשיבוש הסדרים בבנים
ראיתי שהוא ראה אותם והקדים
בא לעברם שקוף הוא אסף אותם
במחול בריחוף המתים ולקט בילקוט הזמנים
היה משהו שהשתבש
בין טבת לאב שעלה באש
מה רצתה האש להגיד לאיש
מה אמרה אם הדרך
בתמורה שהדעת לא תכחיש
מי יכרע ברך ומי יעלה
בתימרות שלא צריך לראות
משהו השתבש הפעם זה עלה ברור
שהזמן מבקש להתנקש
באדמה, שהאדמה
מבקשת עדיין להתנגש בשמים
שהעיניים נשואות
מי יגבר ומי ילך במעברי היקום
מי יקום ומי ייפול לחול
הכול קורא בקול קורה
ביום שלא היה יום בו
ולילה שלא היה בו די
שהזמן נופל כמבקש
שאקח את רגליי ואברח
שאראה מי שלא לקחו אותם
אירע בהם רע הדבר
שנותר שמישהו אחר
יאסוף
ייאסף
משהו השתבש היה משהו יבש באוויר
רגלי הולכים מושלכות מעוטרות
במחזה נדיר
צדי רגליים מנותקות
ואצבעות מפוזרות
מצביעות דרכים ועל שדות
לעבר כל הרוחות
משהו בשדה הזה עלה באש
והשתבש בין המבקש חיים
לקולות מוקש
המתים ברשף אור
חידודים מעידים בבשר החרוך
ושארית העור
שרחף פרודות שקופות
מרחפות מחזור
אבק עפר למזור הכוכבים
הכבים
היה כאן היסוד
חולף בפעימת הסוד
בעוד אות חיים
בעוד יום
|
|
|
"אז כשהוא נפל
לבור, והשתמש
בקרש של הבדיחה
כדי לצאת, זה
היה השיא של
הספר"
(מתוך "דברים
שאסור בשום
אופן לכתוב
בבגרות בספרות") |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.