שסהר צבע את הזמן בארגמן
סער הים
ענן קרא בקולו  ויילד
את בת הים

לשאת בקולה סונטה לעבר האדם
קינת קולה צלל  עד תהומות
בקע מרקמת עצב הקשב
כמנגח חומות

ברא אותה הענן מחלומות
שנפלו שאריות
במעברי המשאלות תנודות
בהברות

אז ספנים בסבר פנים חתומות
אספו גבישי מלח מהעור
ומצקו חלומות בכבישה בזיעה קרה
מהולה וכלולה שואלת מהות
אישה ששרה את קולה.

והמתינו שתעלה

תהומות

החופים נשמעו מרחוק
השחפים רחפו פוררו זהבהבי
חולות

מפרש ספן נמתח על תורן
רוח על פני מים נשב
העב אותת היא תעלה
עוד מספר גלים וספנות מוטבעות
היא תשיר

היא תשאיר קיר מים עומדים
ממסך גבישים מלוחים
תאיר נתיבים

האור יבקע נקבוביות
ויגע בעור מלוחות
הים ישרוק מקונכיות
העננים יספרו נפלאות
והרשות נתונה בכל משב
באביב ובסתיו
להעיד

מי שראו אותה ידברו בה
מי שברא, ברא גם אותה
בחושים

את הדפים הללו יכתוב הזמן
מים גדולים וחופים
ארץ בלי די ותגלית

בת הים הייתה כאן

שהחושים ברוח עוד רוחשים
נושאים תהומות על ראשית
בראשית
ששקטו המים ונקוו
תהומות עומקים

בת הים בקעה מחופת רקעים
מרחם מסילות כוכבים
רוחפת בסנפירים בין תהומות
לחופים

שקולות הרוח חותרת
במחצית החיים המלאים

מה שזינב נח פלא בפלג הזמן
מי שלא ראה אותה
גם לא העמיק לתהומות
מעמקים

מי שקרא  בשמה והמתין על חופים
ראה אותה
עולה בינות שוניות הסלעים
נחה על חולות מוזהבים
מבקשת אדם בשר ודם
שחציו אינו דג
לרגעים ספורים
שיצלול עימה למעמקי
החיים